לשף מיכאל גרטופסקי יש כמה מסעדות איכותיות ומוכרות. הזדמן לי להיות ולהנות מאוד בצ׳יקטי התל אביבית ובוניה ביסטרו החיפאית, ורק במיכאל ביסטרו מקומי, המסעדה שכולם מהללים ומדברים עליה בלי סוף, לא הייתי. רק תחשבו כמה קשה לחיות עם תחושה כזאת, כשכמעט כל מי שאני מכירה כבר היה במסעדה והתענג על כל ביס. לא פשוט. אבל למרות הסיפור הנוגע ללב, סוף סוף הצלחתי להגיע למסעדה. היא ממוקמת במושב לימן (15 דק' צפונה מנהריה), מושב שמספק את התחושה הכיפית של הצפון, במיוחד כשתפסנו יום שמשי, וכך גם התקבלה

לא יודעת אם אתם זוכרים, אבל ממש לא מזמן הייתי בבראנץ' של מסעדת מנא, שנהנתי בו מאוד כמובן. את הבראנץ׳ חתם קינוח של טארט דלעת, שנמצא במקור בתפריט הערב של המסעדה, והוא זה שרימז לי, באופן די ברור, שגם לתפריט הערב אני חייבת להגיע. על המטבח האיכותי הזה מנצח השף ינון אלעל, שבנה תפריט מגוון מאוד, שכל מגבלת אוכל, כזאת או אחרת, תוכל להתקבל בו בברכה. אפשר למצוא בו מנות עם ירקות עטופים בטעמים שכיף להתפנק עליהם, בצקים שהיו עשויים למופת וגם דגים ובשרים עם שילובים מעניינים. כשהמסעדה עצמה הי

צוות הבראנץ׳ שלי עשה הסבה קלה והצטרף אלי גם לארוחת ערב שחוויתי לאחרונה במסעדת אלנה, שבמלון נורמן. את המסעדה מובילים בימים אלו 2 שפים צעירים ומוכשרים, דניאל צור ועומר שדמי. הייתי באלנה לפני המון שנים, כשהזיכרון שלי, עד לרגע שבו חזרתי אליה בשנית, כלל תפריט מצומצם, אווירה אלגנטית ואוכל טעים מאוד. עם החזרה שלי למסעדה גיליתי שהאווירה נשארה אלגנטית מאוד, האוכל לשמחתי נשאר טעים ושמר על הרמה הגבוהה שזכרתי, אבל כן נעשו גם שינויים, חיוביים כמובן, התפריט גדל ומציע כעת מגוון רב יותר של מ

פנדה, הלוא הוא השף עידן פיינבורג, פתח ממש לא מזמן מקום חדש, מסעדני של ממש, בר היין רומיה. את הסיפור על המקום וההיסטוריה שלו תוכלו לשמוע בריאיון שלנו. אבל בינתיים, אני אספר לכם על החוויה ועל האוכל הנהדר. גילוי נאות, אני מתה על פנדה, שמחה מכל דבר שהוא עושה, וכן, יכולה בכיף להגדיר אותו חבר. אז אני מקווה לצאת אובייקטיבית במקסימום, אבל תסלחו לי אם תרגישו שאני בכל זאת מגזימה. בואו נתחיל מזה שהמקום ממוקם בסמטה ממש מגניבה בשוק הכרמל. כנראה שלא תגלו אותו בלי הכוונה, וזה כל היופי. זה נ

בדצמבר האחרון טסנו ללונדון, יעד שחיכיתי להגיע אליו כבר תקופה ארוכה, במיוחד אחרי ששמעתי סיפורים מרתקים מכל התיירים שחוו אותו לפני. אז זה סוף סוף קרה, ועכשיו תורי לספר סיפורים שאני מקווה שיהיו מספיק מרתקים גם עבורכם. מבחינה קולינרית בחרנו שלא לבלות בהמון מסעדות, אלא בשתיים בלבד, ולהתמקד בשווקים ובפינות מיוחדות שמצאנו. אבל מי שבכל זאת רוצה רשימת המלצות מלאה שקיבלתי משפים, טבחים ופודיז רבים, אפשר למצוא כזאת בעמוד האינסטגרם שלי, בהיילייטס של לונדון (הסטורי הראשון בו). בחרנו לצאת ל

חיפשתי בראנץ' שווה בצפון, כדי לתת לכם כלים טעימים לחופשה עתידית גם באזור הזה. כל הדרכים הובילו אותי אל מטרלו, של השף קונדיטור עדי פרץ. מאפיית בוטיק בעין זיוון, שמציעה מגוון של מאפים, מלוחים ומתוקים, שכולם נראים וואו, אבל הכי חשוב זה שהם גם טעימים וואו. הגענו למקום, יום יחסית קריר וחורפי, בתכל'ס הכי כיף לחוות את המקום עם מזג אוויר כזה. התור במקום היה אינסופי, אז המלצה עיקרית שלי אליכם היא להגיע ממש ממש מוקדם, בקטע של לפתוח איתם את המקום כבר בשעה 09:00, ואז אמנם מדובר יותר בשעה

חיכיתי המון זמן להגיע למסעדת אנימאר, של השף הלל תווקולי, ולפני כמה ימים זה סוף סוף קרה. מסעדה מאוד מדוברת, מאוד מדורגת וללא ספק מאוד מסקרנת. כשהסקרנות אצלי החלה בעיקר אחרי שחוויתי את האוכל שלו במסעדת דריה הכשרה שבמלון הילטון. אז היום הזה הגיע, מצאנו חנייה חלומית בחניון גן לונדון, דקה הליכה. הגענו למסעדה, לפנינו היה חלל מהמם, וברקע מוסיקה שהתאימה בול לאווירה. התיישבנו בשולחן לרביעייה, למרות היותנו זוג, כדי שנוכל להתכונן לקראת כמות המנות המטורפת שתיכננו להזמין. על השולחן הונח ה

אחרי חודשים של המתנה, הגעתי סוף סוף למסעדה של השף רז רהב (שגם הוא התראיין אצלי), מסעדת OCD. בזמן הזה הספקתי להיות בבר היין שלו, תרצה, והייתה חוויה מדהימה של שירות וטעם, והרגשתי שזאת הייתה טעימה ממש ממש קטנה לקראת החוויה המקצועית שכנראה מחכה לי ב-OCD. אין ספק שכשממתינים כל כך הרבה זמן מגיעה גם ציפייה מאוד גבוהה, ואפילו אם אגיד לעצמי חודש שלם להנמיך ציפיות, זה פשוט הטבע שלנו, הסועדים הרעבים, לרצות לאכול את הלא מושג והרבה ממנו, ולדמיין אותו כעל טבעי. היום הזה הגיע, הגעתי בפעם הר

מהיום שבו ראיינתי את השף אוראל קמחי הבנתי עד כמה זה הכרחי שאגיע גם לטעום את כל מה שקורה במסעדה שלו, פופינה. הגעתי והנה ספוילר, היה כמעט מושלם. מה הכוונה בכמעט מושלם? אני מדברת בעיקר על השירות, שאמנם היה אדיב מאוד, אבל היה יכול להיות יותר מאורגן כלפי המגבלות שהיו לנו בשולחן וההסבר על המנות שיצאו מהמטבח אל השולחן שלנו. בחרתי לאכול מסלול כשר (קודם חלבי ולאחר מכן בשרי), ומצאתי את עצמי, ללא ידיעה, אוכלת קינוח חלבי אחרי בשר, לא נעים. החלק של המושלם מתייחס לאווירה שהייתה נעימה, לחלל

עידו פיינר, השף של מסעדת רוברטה וינצ’י האהובה שלי בפרדס חנה, שלאחרונה גם התראיין אצלי, פתח ממש לאחרונה מקום נוסף והפעם במשמר השרון, במתחם שבו לא חשבתי שאי פעם אמצא בו משהו מספיק מעניין, אבל אז הוא הגיע והחליט לפתוח שם את המסעדה החדשה שלו, עמק בראסרי. מסעדה יחסית גדולה, עם אווירה חמימה, תפריט שעיקרו בשרי, אבל עם מגוון חלבי, שירות טוב (לא דבר פשוט לקבל כשמגיעים למקום חדש), ובסה״כ אפשר לומר שיש למה לצפות. כידוע לכם אני לא אוהבת להגיע לבקר במקומות בסמוך לפתיחה שלהם, כי זה קצת לא

כמו שאתם יודעים, אני תמיד אוהבת למצוא מקומות חדשים ואטרקטיביים באזור השרון, ועוד מקומות כשרים, שזה בכלל וואו. לפני כמה ימים הגעתי למקום חדש, שנפתח באזור התעשייה של עמק חפר, בשם אמירי ביסטרו. בוא נתחיל מזה שיש חנייה, והרבה, ונמשיך בזה שהאווירה היא טובה, המוסיקה ממש מתאימה, והתפריט מגוון, חגיגי לחלוקה, וטעים, שזה הכי חשוב. התיישבנו באזור הספות והתחלנו לעיין בתפריט. התפריט מחולק לכמה אזורים, מנות ראשונות, צלוחיות לפתיחת שולחן (צלוחית בודדת ב-17₪, 3 צלוחיות ב-48₪ או 5 צלוחיות ב-7

בנצי ארבל, האיש והכפרה, פתח לא מזמן גם את הקלבריה. מסעדה איטלקית חדשה, שהיה לי ברור שאגיע לבדוק אותה אחרי החוויה המהממת שלי בכפרה מיו. גם היא יושבת ברחוב קינג ג׳ורג׳, רחוב המזל שלו כך מסתמן, אבל על שטח גדול יותר, עם יותר אזורי ישיבה, כמו הבר מטבח שאני מאוד ממליצה לשבת בו, כמו תמיד, שדרכו אפשר לראות את כל מה שקורה במטבח. יש גם שולחנות פנים שהתאורה בהם מצוינת לצילומים ועניינים, ויש את השולחנות שעל הרחוב שנראו גם הם כאופציה רלוונטית. אין אפשרות להזמין מקום, אבל אם מגיעים בשעות ה

במרדף אחר הבראנצ׳ים השווים במדינה מצאתי את עצמי ואת צוות הבראנץ' שלי גם בבראנץ׳ פופ אפ של הבלוגרית נטע סלונים, שהתקיים במסעדת מנא הממוקמת מול נופי החוף של תל אביב. נתחיל מזה שהמיקום הוא מציאה, ולמזלנו תפסנו גם מזג אוויר חלומי כדי לשבת בחוץ ולספוג את אווירת החוף המהממת שמתרחשת שם. הקונספט של אוכל טעים עם נוף לים קצת חדש לי, ולכן אני ממש ממליצה להגיע למקום כדי לחוות את האווירה ואת כל הטעים (גם כשאין את הפופ אפ). אחרי שהתלהבנו מהמיקום המדויק, נמשיך גם בזה שהארוחה הייתה בנויה יחס

יש לנו כמה שפים בארץ שהצליחו להגיע לכוכבי המישלן הנחשקים, ביניהם הישראלי השני שעשה זאת בעולם, והראשון שעשה זאת בברלין, השף גל בן משה. לאחרונה הוא החל להניף את הסכין גם עבור הקהל הישראלי במסעדת פאסטל האהובה, ולהראות לנו את היכולות שזיכו אותו בכוכבים. הייתי בפאסטל בתקופה שבה השף הלל תווקלי עמד בראשה. חוויה כוללת שחקוקה לי כאלגנטית, קלאסית, איכותית, מיוחדת ועוד המון מילים שמעידות על הרושם הטוב שנשאר בי. אבל לא היה לי ספק שאחזור למסעדה גם כשבראשה שף אחר, כי הרגשתי באותה חוויה שגם

הנה אני מתחילה בכתיבת הביקורת הגרועה ביותר שכתבתי אי פעם על מסעדה, באמת שאני לא אוהבת את הרעיון, אבל אני מרגישה שלא השאירו לי ברירה. לאחרונה יצאה בסערה הודעה על כניסתו של השף אביב משה למסעדת פופה והפיכתה למסעדה כשרה. הגיעו אנשים רבים לסקר, לטעום, לחוות והיה נראה שסוף סוף המקום הזה יקבל רגליים. אבל מה מסתבר, השם של אביב משה הוא רק שם וכל מה שיש במקום זה מועדון ואוכל, אוכל שכולו מלא בתחליפים שלא מחמיאים בשום צורה למנות שקיבלנו. את כל זה גיליתי לצערי רק אחרי שהגענו והתנסינו על ב

דני חגגה יום הולדת והזמינה אותנו לחגוג איתה במסעדת סרפינה האיטלקית, שבתל אביב, שבראשה עומד השף ירון לסר. כשהגענו גיליתי שגם מסעדת יאוזה יושבת במבנה, בקומת המרתף של חלל המסעדה. כך בעצם נפגשים שני צרכים חשובים בחיי, הצורך בארוחה איטלקית קלילה, והצורך בארוחה אסיאתית, שכולה דגים נאים, השוכנת בחלל שמאוד מסקרן להיכנס ולשבת בו. אהבתי. התיישבנו בחלל של סרפינה, באזור הספות, שהרגיש לנו אינטימי ונעים, והתחלנו לבחון בקפידה את התפריט. קיים מגוון רחב של מנות, הבסיס הוא כמובן איטלקי, אבל אפ

סוף סוף ביקרתי בבר היין תרצה, והצלחתי לסמן לעצמי וי על שני דברים, האחד הוא ביקור בבר יין נוסף והרחבת הקטגוריה, קטגוריה שאני מגלה שאני ממש ממש אוהבת, והשני הוא ביקור באחד מהמקומות של השף רז רהב (שגם התראיין אצלי ממש לא מזמן). כמובן שברור לי שזאת חוויה שונה ממה שחווים במסעדת OCD, אבל כן הגעתי עם ציפייה לחוויה קולינרית שתשאיר בי חותם כלשהו. הזמנתי מקום לשעה 17:15, קצת מוקדם אבל זה הבטיח לי מקום מוזמן כמו שאני אוהבת. התיישבנו בשולחן ל-2 ומסביבנו היו עוד 7-8 שולחנות נוספים, אווירה

ביקרתי ממש לאחרונה בבראנץ׳ נוסף, והפעם בקפה אירופה, עליו אחראית האישה והאגדה השפית ירדן שי, שגם התראיינה אצלי ממש לא מזמן. מדובר במסעדה שכל מה שקורה בה פשוט טעים אז זה היה לי ברור שאני חייבת להגיע לבראנץ׳ כמה שיותר מהר כדי לבדוק זווית נוספת של המסעדה. הגענו בשישי בצהריים, התיישבנו במרפסת הצופה לרחוב רוטשילד, וקיבלנו אווירה מהממת, נעימה, וקלילה. התפריטים חיכו לנו על השולחן ולאחר קריאה מקיפה הבנו שבבראנץ׳ הזה הקונספט מעט שונה. כלומר, אין עלות כוללת לארוחה ואפשרויות בחירה, אלא נ

קטגוריית ברי היין ממשיכה עם בר היין של השף שרון כהן, ג'נגו, בר היין של מסעדת שילה, שגם ממוקם ממש ממולה. הוא נפתח כבר לפני שנתיים ולתחושתי סוג של זימן רשמית את תופעת ברי היין בעיר. הגענו אליו אני ודולב בשעה יחסית מוקדמת, התיישבנו בפנים (הכיסאות נראו נוחים יותר), בשולחן לזוג ליד החלון הצופה לרחוב (מיקום מומלץ ביותר) והתחלנו בחגיגה. אל השולחן הגיע מיד עובד שכנראה היה הסומלייה, או בשמו האחר האחראי הרשמי ליין במקום, ועזר לנו בבחירת היין. הלכנו על 2 כוסות יין אדום קליל, אחד של הרי

והפעם בפינת הבראנץ׳ הגענו לבראנץ׳ של מסעדת טאיזו, של השף יובל בן נריה. בראנץ׳ שברור לכולם שהוא שונה מאוד מכל שאר הבראנצ׳ים שקיימים בתל אביב וכנראה גם מחוצה לה. אבל מעבר לזה שהבנו שמחכה לנו משהו מיוחד, רצינו לראות גם עד כמה הוא טעים. הארוחה מתקיימת בכל יום שישי, מהשעה 11:00 ועד השעה 14:30, בעלות של 158 ₪ לסועד, וכוללת פחמימה של לחמניות מאודות, 2 פתיחים ועיקרית אחת לבחירה. המבחר יחסית נחמד ואפשר גם לעשות התאמות בהתאם למגבלות מסוימות שקיימות בשולחן. כפי ששמתם לב, אם תרצו להזמין