Let's talk about yammmmm

סוף סוף השלמתי לכם סבב נוסף בעיר חדרה, שבתור חדרתית הייתי צריכה לשתף עם העולם ממזמן. יש בחדרה אוכל פועלים בשפע, כל מקום והמומחיות שלו, אבל אם אני אנסה לזקק את זה למקומות ובהם עצירה של 10 דק׳ שתצליח לספק אתכם אז יש 4 מקומות, שהם גם האהובים עלי, שבהם תוכלו למצוא פיתה שכל חדרתי מכיר ומתגאה בה. המקום הראשון לפי סדר הליכה/נסיעה הוא הסביח של הסומך הפעיל מעל עשור ובו תמצאו את האחים סומך, מאור ואליאב, חדרתיים שהבינו את המחסור בסביח והביאו את המוצר בשיא תפארתו, עם הסלוגן שתמיד

לפני כמעט שנה נפתח עלמא, בר יין כשר ברחוב הכי ראשי של כרכור שמספק פיסה קולינרית מתל אביב. פתחו אותו שני שפים, שלו פרץ ותום מזרחי, להם עבר קולינרי, כאשר בישלו יחד במסעדת הרברט סמואל המיתולוגית. אני מכירה בעיקר את העשייה של שלו, שאחת התחנות המשמעותיות שלו שבוודאי תכירו גם אתם היא הבייקרי ליוון. בייקרי נהדר שפתח לפני כמה שנים, לא רחוק מעלמא. כמה חודשים לאחר שבחר לעזוב את ליוון פתח את הקסם החדש בדמותו של עלמא.

אחרי לא מעט קשיים בעקבות המלחמה, מעבר לבודפשט, סגירה וחזרה לארץ, עדי פרץ פתח שוב את בית המאפה שלו מטרלו בישראל. הוא התמקם בבנימינה, במבנה כפרי, נעים ורומנטי, שמספר בפשטות את הסיפור המרגש של מטרלו. מטרלו מבחינתי הוא המקום אליו נסעתי בבוקר חורפי בו נשאבתי לקסם שלא חוויתי בשום מקום אחר. במבנה מעוטר עץ ישבתי על הבר וחוויתי ביס אחר ביס שהחלו התמכרות ללא דרך חזרה. כשגם בגרסה הנוכחית הקסם מורגש, ישנה חזרה למקורות ולתחושה שמטרלו העניק בעבר לי ולרבים.

אני ממשיכה להסתובב בארץ בחיפוש אחר אזורים קולינריים שכדאי לתעד. הפעם היה זה שוק נתניה. שוק המונה כ-300 עסקים, ושוכן במתחם הרחובות שוהם, היהלום, רזיאל וברקת. הוא הוקם על ידי קהילות טוניס וטריפולי ועם השנים התרחב לקהילות נוספות, אבל המטבחים הללו ללא ספק שולטים בתמהיל הקולינרי. בין השווקים היחידים שנותרו אותנטיים וקיימות בו אותם המסעדות והדוכנים כבר 60 שנים ויותר שמייצגים ברובם אוכל בית אמיתי שהולך ונעלם.

הוזמנתי למסעדת אונמי (גל גדול ביפנית), הקיימת כבר כ-27 שנים ברחוב הארבעה בתל אביב. מסעדה בה אכלתי ארוחות נהדרות בתקופות שונות בחיי' והיא ללא ספק חלק מרשימת המסעדות היפניות המצליחות בישראל. מי שעומד מאחוריה הם המסעדנים עודד גונן ומאיר דיין, שותפים משנת 1995, שהקימו את טפאו, אובן קובן ומסעדות ברחבי העולם. בעברם הם היו הבעלים של ״ליסה דגים״, וספקי דגים למרבית המסעדות בעיר, ביניהן טקאמרו, היפנית האייקונית הראשונה בת"א שנסגרה במפתיע ב-1998, והיוותה השראה להקמת ONAMI, שנפתחה עם הצ

לאחרונה הגעתי לבראסרי כשר, חדש ופורץ דרך באזור העסקים של בני ברק בשם בציר. מוביל אותו השף ישראל דודק, פורץ דרך בתחום הקולינריה הכשרה למהדרין. הוא למד את המקצוע בבתי ספר לבישול, עם יעד ברור של חשיבה על קולינריה גבוהה ללא ויתור על כשרות, הוא גם היה מהראשונים לפתוח מסעדת שף בלב בני ברק (סולו קרנה), כתב את הספר ״הבשר" ומוביל כיום גם את קאבלרו בירושלים, מסעדת שף בשרית באווירה אירופאית קלאסית.

הוזמנתי למסעדת מורן סלואו דיינינג. מסעדה הפתוחה 3 שנים בכניסתו של קיבוץ מורן הממוקם ממש בגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון. היא נפתחה במלון סלואונס שבקיבוץ, אבל פועלת גם עצמאית עבור מבקרים מהבחוץ. היא ממוקמת בחדר האוכל הישן של הקיבוץ שעבר שיפוץ וכעת בנוי כחלל שפחות מזכיר מסעדה, אלא יותר סלון ואזור שבו אפשר לשבת בנחת ולהירגע מול הדיסוננס המהמם של המטבח הפתוח שמחזיר את ההבנה שמדובר במסעדת שף לכל דבר.

לפני בערך 4 שנים השף אור גינסברג פתח בסמוך למסעדת סלאס (שכתבתי עליה בעבר), גם את מסעדת קיצ׳וקאי. גם היא ביפו, גם אותה פתח לגמרי לבדו, וגם היא מצליחה כמו מסעדת סלאס, אליה עולים לרגל מכל רחבי המדינה. היא הרבה יותר שובבה, מעין בר מסעדה קליל, המותאם ליפו הלא מתחייבת, וכולל שילוב בין מטבח יפני ופרואני, שאחרי חוויה עילית בסושי סמבה לונדון הבנתי שאין סיכוי שהשילוב הזה לא יוליד ניצוצות. בתפריט האוכל שתי זוויות. האחת מקיימת את ההבטחה היפנית פרואנית עם מנות פתיחה וראשונות של דגים נאים

אחרי 24 שנים סוף סוף הגעתי למסעדת כרמים. מסעדת כרמים הראשונה הוקמה בשנת 2002, במושב סגולה, בלב משתלה ירוקה, עם מטבח של השף סהר רפאל. מאז הם פתחו עוד שתי מסעדות, האחת בבאר שבע והשנייה ברחובות, שבכולן דגש על מטבח צרפתי עיראקי (שילוב מעניין, אני בטוחה שתסכימו איתי), עם חומרי גלם טריים ויצרנים מקומיים. אני הגעתי למסעדת כרמים באר שבע. כשנכנסים למסעדה מרגישים שהיא כמו פנינה המנותקת מהבחוץ התעשייתי. הכל מעוצב עץ ויין, פרחים, אווירה כפרית, תחושה של חו״ל, אבל בבאר שבע, וזה מרגש ומרשים

אחרי שביקרתי בקולינריה הבאר שבעית לא היה מנוס מלחזור אליה, והפעם להביא איתי את הצוות (בעלי והילדים) כדי שיחוו גם הם את הקסם. סגרנו שישי-שבת בעיר, עם פעילויות לילדים (גילאי 3 ו-5), קולינריה טובה ולינה בלב ההתרחשות. התחלנו את היומיים הללו עם ביקור במדבריום, פארק שהושקע בו 250 מיליון ש"ח, ומשתרע על פני 140 דונם. מרחב ראשון מסוגו המאפשר מפגש חוויתי ייחודי בין המבקר לבעלי החיים וניתן לפגוש בו כ-100 מינים מדבריים המותאמים לתנאי האקלים בבאר שבע. הוא גם מקלט לחיות בר, ועובד בשית

כחלק מהמסע אחר קולינריה גיאוגרפית באזורים שונים בארץ הגעתי גם לעיר באר שבע. עיר שהגעתי אליה פעמים רבות בתקופת השירות הצבאי שלי, כל כך הרבה פעמים, אבל אף פעם לא מספיק כדי להבין את העושר הקולינרי החבוי בה. היא מורכבת מישן וחדש, ממוסדות של עשרות שנים וממטבחים חדשים. עיר של פועלים שמאוד אוהבים בצקים ואוכל מנחם אבל גם את העולם החדש. כשאנחנו הגענו לחוות בעיקר את שעות היום והצהריים של העיר, כמובן שלא הגענו להכל, אבל בהחלט דגמנו מקומות שאני ממליצה לכם לחוות גם בעצמכם.

בחודש דצמבר ובכל יום רביעי וחמישי לאורך החורף הקרוב, חלל האירועים בת אביגדור שבתל אביב פותח לראשונה את שעריו לקהל הרחב ומציג את Winterfest, פופ אפ חורפי וחד פעמי של השפים ארז קומרובסקי וחנן עזרן. בימים הללו הם מגישים תפריט טעימות משתנה, המבוסס על חומרי גלם עונתיים כמובן, לצד השראות וטכניקות מהעולם, להרגשתי בעיקר השראות יפניות, וזה לא סתם. בצעירותו, נסע ארז לתקופת לימודים קצרה ביפן, וזו ההשראה שלו לנגיעות היפניות המובילות לתוצר יפני-בלאדי מרתק.

הוזמנתי למסעדת נואמה, מסעדה שנפתחה כבר לפני שנה וחצי בנחלת בנימין בתל אביב, עם השף רוסלן אוסוב, ולפני 3 חודשים נכנס למטבח השף מושיקו אברהם, שנכנס גם כשותף. שף שהגיע אחרי 12 שנים במסעדת אריא, בה היה במשך תקופה ארוכה שף תפעולי ובשנה האחרונה השף הראשי. מוכר בעיקר כשף שבנה תפריט יוצא דופן באריא עם הטעמים הבוכריים שהכיר מהבית, ששם דגש גם על חומרי גלם מקומיים. מדובר בבר מסעדה שכולל ישיבה על הנחלה שסופגת אווירה תוססת או ישיבה פנימית סביב שולחנות או בר, עם תאורה חשוכה ואווירה של ב

אני אוכלת במסעדת מינאטו כבר 14 שנים, עדיין לא פגשתי ברמה כזאת גבוהה בארץ והיא ללא ספק המסעדה היפנית הכי טעימה שאכלתי בה עד היום בישראל. זאת הפעם הראשונה שהגעתי אליה עם הזמנה, כלומר ללא תשלום על הארוחה, ובתכלס אני מרגישה עם זה ממש טוב בתור לקוחה של שנים שמשלמת בהנאה על כל ביס שהמטבח הזה מוציא.זאת מסעדה יפנית כשרה שמוביל השף היפני אקי טמורה. דור שלישי לסושימנים מיפן, שלהוריו הייתה מסעדת סושי בטוקיו שביפן והגיע לישראל בעקבות אשתו הישראלית.

מסעדת יפו תל אביב קיימת איתנה כבר 14 שנים בתל אביב, זאת ה-מסעדה של השף חיים כהן, שדרכה עברו שפים רבים שמובילים כעת את הקולינריה הישראלית גם הם בכיוונים חדשים. הייתי בה לפני כמעט עשור, ארוחת שף שלא השאירה בי חותם או טעם של עוד, אבל הנה בכל זאת הגעתי אליה השבוע, ואיזה כיף שכך קרה. אבל נחזור רגע להתחלה. המסעדה מעוצבת שונה מכפי שזכרתי אותה, בראש שלי, הבר מטבח היה פעם עגול והגוונים הכלליים היו מעט שונים.