קולינריה בשוק הכרמל
לאחרונה הגעתי לסיבוב גם בשוק הכרמל, שוק שמהעיניים שלי תמיד היה הכי תל אביבי, והשוק התיירותי ביותר של תל אביב, עם מגוון גדול של סיורי אוכל. הן לאור הקרבה שלו לנקודות תיירותיות אחרות והן לאור המיקום היחסית מרכזי שלו. זאת גם הסיבה שאני כמעט ולא מבקרת בו. אבל בשנים האחרונות שווקים נוספים בעיר החלו להתפתח ולספק גוון קולינרי נוסף. גם התיירות פחתה ולכן העומס שהיינו חווים בו לפני המון שנים יראה מעט שונה בימים אלו. כך שאם נסתכל על השוק היום, נוכל לראות המון תחלופה של עסקים, לצד מוסדות שקיימים בו כבר עשרות שנים.
התחלנו את הדרך בכניסה שבין הרחובות שינקין-אלנבי. מצידו השמאלי נחלת בנימין ומצידו הימני כרם התימנים אותם לא סיקרנו הפעם. התרכזנו בעיקר ברחוב הראשי, הכרמל, ומדי פעם כאשר פגשנו מנה שאפשר לאסוף ולהמשיך אז חרגנו מהדרך גם לרחובות הצדדיים.
נכון להיום יש בקצה השוק חניון מסודר לאלו המגיעים עם רכב, אני הגעתי בתחבורה ציבורית בקלילות. אבל אלו שנופשים בתל אביב יכולים בוודאי להגיע אליו גם רגלית.
רגע לפני שאפרוט את שלל היעדים שפגשנו, אפשר לומר בביטחון שאחרי הסתובבות בשלל הדוכנים, מבחינה קולינרית מנצחת מנת השניצל בחלה, מנה ישראלית מאוד שניכר שיש לה ביקוש, אולי בעקבות תיירות חוץ שהייתה גדולה יותר בעבר או אפילו תיירות פנים שחווה את המנה בשישי צהריים קלאסי. השוק אמנם בשרי בעיקרו, אבל מדי פעם נמצא בו גם אופציות חלביות, בעיקר כקינוח.
לפני הכניסה לשוק תמצאו את אחת ההמלצות שחזרה על עצמה מספר פעמים, אוסו. מזללה שעיקרה המבורגר, שפתח השף אייל קיצ׳ס לפני כ-3 שנים בכניסה לשוק בוייב יפני.
אייל הסתובב בעברו במשך חודשים ארוכים במזרח הרחוק, וחקר את טעמי המזרח, ונוכל לראות נגיעות של השראה, למרות שלא מדובר בתפריט שהוא יפני בהגדרה.
היו לו במיקום הזה שני עסקי קולינריה נוספים, ״באן״ ו״צ׳יינה קלאב״ ואחריהן הגיע שינוי כיוון לקונספט הנוכחי, שרבים מעידים כי הוא הנכון ביותר.
טעמנו את הגרסה המוקטנת של ההמבורגר, 100 גרם של סמאשבורגר (48 ₪) עם טבילה של מיונז שום שחור בכל ביס, שהיה יציאה.
משם התחלנו את ההליכה לאורך רחוב הכרמל, הרחוב הראשי, ועצרנו בבורקס הטורקי הממוקם יחסית בסמוך לכניסה לשוק. תמצאו את הבורקס הטורקי שניצב שם כבר מעל 30 שנים. הוא שייך לחיים, שכולם קוראים לו בכלל מוטי.
לאורך כל תקופת הפעילות הוא מקפיד על הכנת הבורקס במפעל עצמאי, ומוכר אותו במילויים הקלאסיים של תפו״א, תרד, גבינה ותרד, או רק גבינה. אפשר לקנות גם קפוא שזה נחמד, ובמלאי תמצאו גם פשטידת מקרוני סטייל קיגל בגרסתו המלוחה.
לחיים יש סוד, לצרף לבורקס רסק עגבניות חריף כך שלא תהיה ברירה ותזמינו גם את משקה היוגורט הטורקי המרענן איירן. אכלתי את הבורקס הקבוע שלי, בורקס תרד וגבינה (27 ₪) בליווי איירן (12 ₪), פתיחת בוקר משגעת.
משם המשכנו לאחד הרחובות הצדדיים, רבי עקיבא, שם פגשנו בסנדוויץ בר תל אביב של מיטל בוטבול, אמא שמאוד אוהבת לבשל ולהרכיב כריכים עסיסיים עם טעם של בית. היא חיכתה במשך שנים שילדיה יגדלו כדי שתוכל להגשים חלום ולפתוח מקום משלה, בו היא מגישה סנדוויצ׳ים וסלטים כבר 4 שנים.
אכלנו סנדוויץ׳ שקשוקה בחלה (35 ₪), טעים, חריף ועסיסי.
אחד הקינוחים שטעמנו בסיור היו במלט מי. דוכן גלידה במרשמלו שנפתח לפני 4 חודשים ברחוב המרכזי. הוא שייך לדניאל ולאלירן, שביקר בסין ושם פגש לראשונה בקינוח והחליט להביא אותו לארץ.
מאז עברה שנה והדוכן נפתח עם מרשמלו שהם מכינים בעבודת יד, מילויי גלידה שונים (גם פרווה) של בן אנד ג׳ריז והכנה של 24-48 שעות. כל אחד מהמרשמלו השונים שוכב במקרר, ולפי הזמנה יוצא לקרמול והגשה.
ניסיתי את התות (25₪), אחד מטעמי הפרווה. מאוד מפנק וסוגר פינה למתוק שהגיע במקרה שלנו בסוף הסיבוב.
נמשיך בהליכה קצרה לאורך הכרמל, ונגיע לצומת היוצאת לרחוב השומר הסמוך, בו תמצאו גם את מסעדת בסטה ושווארמה רמב״ם ולצידם גם את גביז גודיז. המקום של גבי, שקיים כבר שנתיים וכל כולו עוגיות, בעיקר מהדור החדש, שכוללות קרם מפנק חבוי ובצק עוגיות רך וקטיפתי.
החיבור הראשוני של גבי לעולם העוגיות היה עם ניסיון כושל של הכנת עוגיות לאחותה ההיריונית. ניסיון שהוביל אותה לפתח במשך שנה את מתכון העוגיות שלה וללמוד באופן מקצועי בדנון. בתקופת הקורונה היא החלה למכור עוגיות לכל השכונה, עד שלפני שנתיים פתחה את המקום הקטן והחמוד שלה.
יש טעמים קלאסיים, ולצידם גם כאלו יותר קולינריים, כמו לימון עם מרנג שהזדמן לנו לטעום והיה מעולה. כל עוגייה 23₪, כשמדי יום תמצאו גם טעמי ספיישל.
ממול גביז גודיז, ובסמוך למפגש רמב״ם תמצאו את הטאקו, דוכן טאקו שנפתח לפני כ-6 שנים. בתפריט 2 סוגי טאקו (22 ₪), המגיעים בטורטיה חיטה בעבודת יד, אפשר להוסיף 3₪ ולהחליף לטורטיה תירס, ועוד 5₪ בשביל אבוקדו (כדאי).
טעמתי את הטורטייה סואדרו, עם רוטב צ׳יפוטלה, בשר בבישול ארוך, כוסברה, בצל סגול, עגבנייה, חלפיניו מוחמץ וסלייס לימון. עסיסיות מהממת ואחד הטעימים שאכלתי בחיי. הטאקו השני בתפריט צמחוני ונראה גם הוא מפתה מאוד.
משם המשכנו לרחוב הצדדי מל״ן שם תמצאו 3 מקומות נוספים. הראשון הוא פנדה פיתה. המקום של עידן פיינבורג, הלוא הוא פנדה האיש והאגדה, שכבר נחשב למוסד רציני בשוק ומוקד עלייה לרגל.
קשה לבחור מבין הפיתות השונות, אבל אם בכל זאת אני חייבת להמליץ לכם אז הפילה חציל בענן (43 ₪), הסלופי בשר (54 ₪) והסביצ׳ה דג ים מטוניס (54 ₪).
בצמוד אליו ממוקם טאקו דה לוליטה, מבית מסעדת בבר הקרובה, של האחים שיר ורן תמיר. הם פתחו את המקום לפני חצי שנה עם וייב צעיר וצבעוני. כשהם החליטו לפתוח בעקבות אחד מסופי החודש בו שיר, שאמונה על הניהול של בבר, עברה על החשבוניות וגילתה שמנת הטאקו בטן טלה של המסעדה פופולרית ונמכרת כמעט בכל הזמנה. כשסיפרה על כך לרן אחיה, הוא החליט לפתוח מקום שכולו טאקו (אבל יש גם נשנושים נוספים).
בתפריט מגוון מקסיקני, חלק ממנו הוא כמה סוגים של טאקו, לקחנו את הטאקו אבוקדו (24 ₪), שהיה מעט חריף, עם אבוקדו, מיונז יפני, סלסה תירס שרוף ורוטב שומשום. הטורטייה עצמה יכלה להיות טעימה יותר, אבל כן אהבתי את המילוי.
צעד נוסף ותמצאו את איקרי ביי אוקסאן. מקום שהתחיל כפופ אפ לפני כ-3 שנים ונשאר פעיל עם אוניגירי ומשקאות שונים. ״אוקסאן״ ביפנית משמעו ״אמא״ ו״איקרי״ ביפנית זה ״עוגן״, מחשבה שהגיעה בעקבות תחילתה של המלחמה, מתוך הרצון לספק נחמה בתקופה מאוד עצובה במדינה.
היו מגוון אוניגירי בתפריט, יותר יפניים בגישה שלהם. טעמנו אוניגירי של סלמון מבושל עם שומשום. לא הטעים ביותר שאכלתי, אבל חמוד.
משם חזרנו לרחוב הכרמל ופנינו לרחוב הצדדי רמב״ם, שפותח צומת יחסית מרכזית בשוק, בו לפני 8 חודשים נפתח דוכן פיתות של חינוואי היפואי. תמצאו שם נציגים של המשפחה מביאים את הבשר המשפחתי ישירות ללקוחות בתוך פיתה או צלחת, עם תפריט של כמה מילויים שונים.
יש גם ספיישלים כמו פיתה עם שקדי עגל וכבדי עוף, ואפשר לבקש גם מיקס עם שלל הבשרים. טעמנו פיתה קבב (40 ₪), מפנקת מאוד עם 4 קציצות וסלטים שונים.
ממול חינוואי תמצאו דוכן חדש נוסף בשם מדהים סאם. המקום של אריאל שנפתח לפני 3 חודשים. מסעדן שנשחק והחליט לעשות שינוי שיתן לו תשוקה ומענה לעסק יותר נעים לתפעול, עם הכוונה להתרכז במוצר אחד ולעשות אותו מדויק. בדוכן תמצאו 2 סוגי הנד רולים (טונה וסלמון) וכמה סוגי גיוזות.
אכלנו את הדמפלינגס מרק (9 ₪), בגודל ביס עם נגיעות מרק טעימות. ביס קליל וטעים.
חזרנו לרחוב הכרמל וכמה צעדים משם מצאנו את הבוריקה בשוק הכרמל. המקום של קובי, כבר 15 שנים, בו אמנם תמצאו את הבוריקה והמילויים הקלאסיים של מיקס/תפו״א/ביצה, אבל הופתענו לגלות גם בוריקה במילויים של מרגז/טלה/קומפלט של הכל ביחד.
עוד כמה צעדים ותגיעו להכרמל 40, דוכן של מנות דגים קלילות ישירות מהדייג. המפורסמת שבהם היא כריך הדייגים עמוס הרטבים והטעם הנהדר.
בהמשך הדרך תמצאו גם את אחד המקומות שבוודאי מושכים מאוד את המבקרים בימים אלו הוא דוכן ההמבורגרים של טום אביב, הולי קאו, שנפתח לפני 8 חודשים.
דוכן בוייב אמריקאי, עם תפריט ממוקד וכשר, הכולל המבורגר רגיל, סמאש, ספיישל אחד, נאגטס וקריספי צ׳יקן. טעמנו את הקריספי הולי צ׳יקן (49 ₪, ללא ארוחה), שהיה מעולה.
בסמטה הסמוכה להולי קאו תמצאו את סאן מיי. גיוזה בר הפתוח שנה ו-3 חודשים ושייך לואדים ויבגניה, זוג נשוי שעלה מרוסיה לפני 3 שנים. בתקופת הקורונה ואדים למד להכין גיוזה והוא הרגיש שאין בחוץ מענה מספיק טוב למוצר והחליט לפתוח מקום משלו.
בתפריט יש מגוון של גיוזות, המינימום להזמנה הוא 6 יח׳, עם אפשרות למיקס טעמים. לקחנו גיוזה עוף קלאסית, גיוזה אדובו (רוטב פיליפיני) עם עוף, וגיוסה בקר מסאמן קארי. האהובה עלי הייתה הבקר, ומאוד נהנתי מהמוצר בכללותו.
חזרנו לרחוב הראשי הכרמל, שבהמשכו תמצאו את מסעדת קאו סאן, מסעדה תאילנדית הקיימת בשוק כבר 7 שנים ושייכת לזוג סלים ואשתו התאילנדית מיי.
אפשר לשבת ולאכול ארוחה תאילנדית שלמה או להצטייד בבננה רוטי (25 ₪) ולהמשיך להסתובב. אספתי בננה רוטי עם חלב מרוכז, אפשר להוסיף גם נוטלה. מאוד טעים.
כתבתי את הכל לפי סדר הליכה, אבל כמובן שחוויתי אותם במסלול כשר, אז אם גם אתם כמוני תסדרו לכם את זה בסדר שמאפשר את ההגעה לכולם או לפחות לאלו שמאוד תרצו לנסות. מדובר בשוק שמעולם לא מאכזב, יש בו הכל מהכל, והמון טעים.
רוצים להמליץ על מקומות נוספים שלא כללתי בכתבה? מוזמנים להגיב בתחתית הפוסט.
תגובות