אחרי תקופה ממושכת של ציפייה הגעתי סוף סוף למסעדת דה פקטו, סוג של מתחם קולינרי, שקיים מעל חצי שנה וכולל שתי קומות, באחת בר קוקטיילים (פתוח בימי חמישי) ובקומת המרתף מסעדת לייט נייט תל אביבית מחתרתית שמגישה תפריט עם נגיעות אפריקאיות, מרוקאיות, תימניות שבנה ומוביל השף חי צארום. השם כנראה מצלצל מוכר מאחר ובשנים האחרונות היה מתמודד מוביל בתכנית הריאליטי משחקי השף, הוביל את המטבח של מסעדת סנטה קטרינה ולאחר מכן הצטרף לקבוצת נוקס (״אמש״) ופתח איתם את הפרויקט הקולינרי של דה פקטו.

עד לפני חודש לא הייתי אפילו פעם אחת ברחובות, מאז הספקתי לחזור בשנית והיד עוד נטויה. הפעם הוזמנתי למסעדת אמאיה, מסעדת שף חדשה וכשרה שאת המטבח שלה מוביל השף דודו בן אבו, שף צעיר וצנוע שעבד במשך שנים במטבחים של השף מאיר אדוני וכעת הוא שותף ושף של מסעדת אמאיה. היא ממוקמת בסמוך לפארק המדע, כלומר כמה דקות מהרכבת ובאזור מלא חנייה. מסעדה מאוד מעוצבת, מרשימה, מוקפדת עד הפרט הקטן ביותר. השירות מהודק וידעני מאוד, ולמרות שמדובר במסעדה שנמצאת בתחילת הדרך, הורגש שיש חדות על הפרטים ושהכל מא

אחרי מעל שנה שניסיתי להגיע, זה סוף סוף קרה, והגעתי לבר היין נחום שבחיפה. הוא ממוקם בסמטת ח׳טיב, סמטה שהפכה תוססת קולינרית בתקופה האחרונה ומהווה מוקד עלייה לרגל לפודיז רבים. מדובר בבר יין מהסוג שאנחנו מדמיינים, עם יינות שנבחרו בקפידה, בעיקר טבעיים ולצידם מנות שפורצות לחלוטין את גבולות פלטת הגבינות והלחם עם המטבלים. מפעילים אותו רועי היימס, שף שבישל בעברו בחמארה תלפיות וכרמל ברק, מעצבת אופנה, שמבינה מאוד בכל הקשור ליין ולאירוח.

השף גיא רוזמרין סגר לאחרונה את מסעדת בעיתו בשוק תלפיות שבחיפה, מסעדה שכל כך אהבתי שהפרידה ממנה הותירה אותי בציפייה אמיתית למקום הבא שיפתח. במשך חודשית ידעתי שהפרויקט הבא צפוי להיפתח בקרוב, וכעת אני סוף סוף יכולה לשתף שהוא פתח את זיגו קפה.מקום חדש וכשר, הכולל מאפייה ומטבח מקומי, בין בייקרי למסעדת צהריים, שנוצר מתוך שיתוף פעולה של השף גיא רוזמרין ומאפיית הנדלר שבקיבוץ מעיין צבי, ונפתח במתחם כפרי על גבעה יפיפיה בזיכרון יעקב.

בעיר רחובות לא ביקרתי מעולם, אבל למזלי סדרת ביס מקומי שעולה בפודקאסט מפעם לפעם מעודדת אותי לבקר בערים שתמיד סקרנו אותי קולינרית אבל לא הזדמן לי להגיע אליהן. כדי לנסות ולהכיר את העיר יצאתי לסיור יסודי באזור רחובות המושבה עם מיקה לופו ווייס, אשת קולינריה, כתבת אוכל ומדריכת סיורים קולינריים בעיר. מלבד קולינריה ענפה שנכללה בסיור, חלק ממנו כלל גם תרבות והיסטוריה חלוצית, מהסוג שאני תמיד מאוד משתוקקת לשמוע. את החלק הזה אני ממש ממליצה לשמוע בסיור, ולכן מכאן אצא לדרך ישירות לתחנות

הוזמנתי למסעדת גאיג׳ין, מסעדה יפנית שנפתחה לפני יותר מחצי שנה ברחוב לילנבלום, תל אביב. באותם ימים בהם חווינו גל של פתיחות יפניות שהסעיר את העיר, ואולי גם את המדינה, ומאוד התאפיין במרד המוני כלפי הקליפורניה רול והתמקדות בדגים נאים, בגריל יפני, במשחקי רטבים ובמנות יפניות מסקרנות. כך גם בגאיג׳ין. מסעדה עם חלל מרשים מאוד, המון עץ, קו נקי, חמימות יפנית במיטבה. יש בר טקסי ויפני ופינות ישיבה שהזכירו לי ישיבה על משטח רך בגובה הרצפה במסעדות ביפן, רק שכאן היא הוגבהה לישיבה רגילה.