הגעתי ליום גדוש בקולינריה איכותית בפרדס חנה כרכור בליווי מדריכת הסיורים המוצלחים ביותר באזור, טלי אשחר גוטליב. אזור שמתפתח בשנים האחרונות וצובר תאוצה בהיצע המגוון של בתי עסק קולינריים איכותיים. מתפתח כל כך עד שאני מודעת לכך שלא הצלחתי למצות את כל הטוב של האזור ביום אחד, אבל ללא ספק היה פה ניסיון רציני, ואחרי סיבוב אינטנסיבי מאוד הכנתי לכם את המדריך למבקר המתחיל בפרדס חנה כרכור, עם כל המקומות שאתם חייבים לבקר בהם כשאתם מגיעים לראשונה לאזור.
לפני שמתחילים אני רוצה שתשימו לב לתרבות באזור, מרבית העסקים סגורים בימים ראשון ושני מבחירה ומתוך רצון לאזן את החיים, הם משאירים מקום לעבודה ולתחביבים, וככל הנראה כאשר יפתח עסק חדש הוא ישמר את הסטטוס קוו. כמובן שיש יוצאים מן הכלל, ויש עסקים בודדים שיפתחו ביום שבת וחלקם גם לאורך כל ימות השבוע, אבל כן, מרבית העסקים סגורים גם ביום שבת.
התחלנו את הבוקר במתחם הידית. בתקופה הנוכחית המתחם כולל סטודיואים וחנויות אומנות יחד עם מספר פודטראקים מעניינים ומגוונים, אבל זו לא הייתה תמונת המצב בעבר.
הכל התחיל עם בחור בשם מתתיהו אפל שנולד בגרמניה והיגר בתור ילד עם משפחתו לשוויץ. הוא למד שם את כל הדרוש כדי לעבוד עם עץ, עבד בנגרייה והגיע לארץ, לקיבוץ שלוחות. שם הוא התחבר עם שני חבר׳ה ולימד אותם הכל על עץ.
באותה תקופה הביקוש היה בעיקר עבור ידיות עץ לטרקטורים. קיבוץ שלוחות נודד לבית שאן, השלושה נודדים איתו, אבל לבסוף מחליטים לחזור ומבקשים מראש המושבה מקום להתמקם בו כדי לייצר בו את הידיות, וכך הם מתמקמים עם מפעל במתחם הידית.
עוברות השנים והם מתחילים להכין גם מזכרות רבות מעץ זית, שמסמל מאוד את ארץ ישראל, ונוצר עניין חזק סביב הפעילות שלהם, אבל אחרי מלחמת יום הכיפורים והביקורת הרבה על ישראל יורדת כמות התיירים ובשנות ה-80 הם מבינים שאין טעם בהמשך הפעילות, הם נוטשים את המפעל והוא נשאר עומד, כמו שהוא, עד היום.
חולפות השנים ומתחיל להתקיים במתחם הנטוש תיאטרון הידית, תיאטרון מקומי מפורסם. אליו הצטרפו סטודיואים, ואחריהם גם הקולינריה בצורת עגלות ופודטראקים, וכך הוא הפך למתחם בילוי של ממש.
התחנה הראשונה אליה הגענו במתחם הייתה Blooms, עגלת קפה ובית קלייה של אסף חניה. אסף הביא את עולם הקפה לאזור עם קלייה של העולם החדש. ההשראה שלו מתחילת הדרך היא אוסטרליה, הוא חי תקופה ארוכה במלבורן, שם למד הכל על קפה.
מלבורן היא בירת הקפה העולמית של קפה ספשלטי, שהוא הגל השלישי של הקפה, קפה באיכות יוצאת דופן, ברמה גבוהה משמעותית מהממוצע, שמתמקד בתהליכי ייצור, בכוח עבודה וסחר הוגן, עבודה עם קפה בקטיף ידני ועוד רשימת חוקים שמגדירים אותו ככזה.
לפני שפתח את העגלה הוא חשב לפתוח אותה בתל אביב, אבל רגע לפני הקורונה החליט לבוא ולבחון היתכנות לפתיחת העגלה באזור. הוא מביא קפה מכל העולם ועובד וחוקר כל היום כדי להפיק את הקפה האיכותי ביותר, ותשמעו לי שמדובר בקפה מעולה ממש.
לצערנו לעגלה של אסף מתלווה סיפור, ב-7.10, ביום שבו החיים של כולנו השתנו לנצח, נרצחה נעם שלום ז״ל. נעם הייתה מאוד משמעותית בפעילות של בלומס, מעבר להיותה לקוחה קבועה היא גם בנתה את השפה התקשורתית של העגלה והייתה מנהלת הדיגיטל שלה. אסף שהיה מחובר אליה מאוד החליט לעשות מעשה מרגש ולהנציח אותה על ידי הוצאת תערובת קפה על שמה, אליה מתלווה משפט שהיא מאוד האמינה בו Self Love. תערובת מעולה, שבכל פעם כשאני מגיעה לעגלה מרגשת אותי מאוד. אפשר להזמין אותה כשמגיעים, הצוות במקום מכיר ויודע להוציא לכם כוסות קפה שונות עם התערובת.
כמובן שאם אתם מגיעים יש גם מגוון יאמ לאכול עם הקפה, סנדוויצ׳ים מעולים (תתפללו לקממבר או מוצרלה), מאפים מתוקים ומלוחים, עוגיות טעימות, גלידות ועוד.
בלומס, מתחם הידית, א׳-ה׳ 07:00-14:00, ו׳ 07:00-15:00.
משם המשכנו לפודטראק שווה נוסף במתחם הידית הפודטראק גיא בורגר של גיא בן אשר. בעברו הוא יצא לכמה שנים של טיול קראוונים באוסטרליה וללא תכנון מוקדם בישל לכמה חברים שהתלהבו מאוד מהעשייה, זה היה רגע בו הרגיש ניצוץ ראשון בינו לבין המטבח. הוא חזר, החל לימודים בתחום ועבד עם שפים נחשבים כמו רפי כהן וירון שלו, ולאחר מכן גם כשף במסעדות בתל אביב. אחרי תקופה ארוכה עבר לבנימינה ופתח את מסעדת גאיה, מסעדת שף שעמדה איתנה במשך 10 שנים, עד שנסגרה.
גליה, אחת מהאומנים שבמתחם הידית, הציעה לו לפתוח פודטראק, הוא החל בהיסוס, עם יום-יומיים בשבוע ורק בערב, ולאט לאט נוספו עוד שעות וימי עבודה.
כך הוא פתח המבורגר שף, עם חומרי הגלם הטובים ביותר, עם לחמניות בריוש טעימות, בשר איכותי וצ׳יפס שהוא חותך בכל יום ועובר טיגון כפול. צ׳יפס שאסור לכם לפספס, מבטיחה.
גיא בורגר, מתחם הידית, ג׳-ה׳, 11:30-22:00, ו׳ 11:30-16:30.
נכון לכתיבת פוסט זה קיים עוד פודטראק במתחם, פודטראק הגליל העליון. פודטראק של איציק אוחנון ועומרי מרק ממשק מרק, מפונים מבית הלל עם עסק של קמפינג שהגיעו לאזור והחליטו לפתוח כל עוד המצב הנוכחי נמשך.
כשהחלו את הפעילות הם מכרו בעיקר בורקס, מאכלים דרוזיים וחומרי גלם מהגליל. במגוון הנוכחי תוכלו למצוא כריכים עם בשר או מילוי צמחוני, שניצל בחלה, קובה מקריית שמונה, סלטים וגם לאפות שהם אופים במקום.
הגליל העליון, מתחם הידית, ג׳-ה׳ 10:00-16:00, ו׳ 10:00-14:30.
משם נכנסנו לרכב ועברנו לתחנה הבאה, מסעדת רוברטה וינצ׳י. מסעדה הקיימת מעל עשור שהחלה את דרכה כמסעדה איטלקית כפרית, מאוד גנרית ועם אוכל די פשוט. עד שבשלב מסוים החליטו לחשוב שנית על הפעילות והכניסו את השף עידו פיינר, שמגיע מחיבור עמוק לחקלאות ומקומיות והפך אותה למסעדה מאוד קולינרית ומוצלחת, עם תפריט שף ובו דגש על חומרי גלם עונתיים ופיוז׳נים מעניינים של מטבח ערבי, איטלקי וישראלי.
אחת מהקלאסיקות במסעדה שמדגימה נהדר את השילוב המהמם הזה היא הניוקי יוגורט חם בהשראת מנת השיש ברק, יש את מנת הריזוטו שמשתנה עונתית לגרסאות שכולן מעולות כמו ריזוטו עלי גפן, ריזוטו כרוב וריזוטו פולנטה, יש גם ספיישלים עונתיים מעולים וטעימים, ויש גם קלאסיקות של עידו שחייבים לאכול כמו הפסטה לימונה והפיצה תפוח אדמה.
זאת מסעדה שאפשר לבוא אליה לכל מטרה, דייט, חגיגה משפחתית, או אפילו לאנצ׳ קליל. היא אחת מהמסעדות היחידות שפתוחות בשבת באזור, אם אתם רוצים להגיע תוודאו שאתם מזמינים מקום ואתם יכולים להיכנס לביקורת המלאה על המסעדה כדי לדעת מה כדאי להזמין.
רוברטה וינצ'י, אחוזה 43, א׳-ש׳ 12:00-22:00.
משם בנסיעה קצרצרה הגענו ל-Leaven, פטיסרי קלאסי של השף קונדיטור שלו פרץ. הסיפור שלו מתחיל עם פציעה במבצע צוק איתן, שלאחריה המקום היחיד שעזר לו למצוא תרפיה היה המטבח.
הוא התחיל לעבוד בקפה קפה, שטף כלים והתקדם למטבח, משם נסע למושב סגולה למסעדת כרמים, לאחר מכן עבר לתל אביב, עבד כטבח במסעדות הרברט סמואל, אריא, קלארו ומלגו ומלבר. הוא השתתף בעונה ה-3 של משחקי השף, המשיך לאירועים פרטיים, לתקופה בסרי לנקה כשף של בית מלון, ל-4 חודשים באלסקה כשף בפרויקט של נאס״א והתעשייה האווירית, וסיים את הסיבוב העולמי הזה כשף של קבוצת מסעדות בקפריסין, שאחת מהן הייתה בית קפה קטן שבתקופת הקורונה החליטו להשמיש לטובת פטיסרי. כדי שיוכל לתפעל אותו הוא החל ללמוד ללא הפסקה, המקום תפס תאוצה, ומפה לשם נפתח גם מפעל שמספק פטיסרי לבתי מלון ול-5 סניפים נוספים.
בסופו של דבר הוא חזר לארץ, הכיר את השותפים הנוכחיים שלו דורון ורן, ופותח את Leaven (מחמצת בצרפתית). מקום ששומר על איכות גבוהה, ושהמגוון בו תמיד רחב, מפתה וכל כך טעים. לצערכם יש המון מאפים שאתם חייבים לנסות, אבל אני נותנת לכם 3 היילייטס, מאפה קווין-אמאן עם קרם לימון, צנוברים ושמן זית (רק בימי שישי), קראפין קורנפלקס ופונדנט מלוח.
ליוון, המושב 33, א׳-ה׳ 07:30-17:00, ו׳ 07:30-15:00.
ממש ממול ניצב לו המזווה, הסניף הראשון שנפתח, שמאז הקמתו נפתחו סניפים נוספים, גם בחו״ל. מקום שמחולק לשני מתחמים סמוכים, האחד בשרי (כשר) והשני חלבי, שנפתח על ידי שני שותפים, דור כהן ואור לבייב.
לדור התגלתה מחלת קרוהן בתקופת הצבא, ומאחר והיא מנעה ממנו לאכול בשר מעובד הוא החליט להתחיל לייצר נקניקים בעצמו. הוא ראה שזה עובד והתקדם לפתיחת המזווה הבשרי שתפס תאוצה מאוד מהר, אליו התווספה הפעילות החלבית ולבסוף גם הפריסה הארצית.
האזור החלבי הוא ללא כשרות ואפשר להזמין בו סלטים, פלטת גבינות, כריכים ויינות. עלות הפלטות הן לפי משקל והן מגיעות עם סלט קצוץ. הפלטה שלנו כללה את הגבינות גאודה לימונצ׳לו, מנצ׳גו זיתי קלמטה, בושה וגאודה גוסטו חלב בקר מיושנת.
האזור הבשרי כשר, וכולל נקניקים מעושנים בלי סוכרים ופחמימות ובלי חומרים משמרים, מלבד מלח. יש גם רוטיסרי שבו הוא מחמם את הבשרים אחרי העישון, כריכי בשר חמים (42-75₪), פלטת בשרים וספיישל יומי של סיר עם אסאדו/פיקנייה שאפשר להזמין בצלחת או בג׳בטה. אנחנו התפנקנו על פלטת נקניקים של סלמי סרוולד, צלעות בקר שומני, רוסטביף, כתף מפולפל, אווז, קורנביף והודו מעושן.
מחוץ לאזור החלבי תוכלו למצוא גם מקומות ישיבה (אפשר לשבת שם גם עם מוצרי בשר), ובדר״כ בימי שישי הם מרימים פודטראק בחנייה. אבל מאז שהחלה המלחמה נעצרה החגיגה, יכול להיות שיחזור לפעול בקרוב.
המזווה, המושב 42, א׳-ה׳ 08:30-22:00, ו׳ 08:30-15:00.
ממש בצמוד קיימת איזקאיה, מסעדה יפנית המנוהלת ע״י שתי נשים, השפית קיו ובתה נאיה. קיו היא שפית יפנית עם ניסיון של שנים, שהגיעה לארץ בעקבות אהבה, היא התחתנה עם ישראלי וחיה בפרדס חנה, ולאורך הקריירה שלה הקימה וניהלה מסעדות יפניות ברחבי הארץ ומאפיה יפנית ביפן. נאיה עבדה לצידה בכל הקשור לניהול וכך נוצרה השותפות המשפחתית. גם הן התחילו את הדרך במתחם הידית כפופ אפ של פעם בשבוע, עם 2-3 מנות, וקצת לפני שנה הן פתחו את המקום.
התפריט במקום הוא תפריט יפני, כמו שאני אוהבת מה שנקרא בלי יותר מדי שטיקים של ניו סטייל, ואחרי בדיקה של כמה אזורים בתפריט אני יכולה להמליץ לכם בחום להגיע ולהנות מארוחה טעימה, יפנית ולא יקרה במכלול שלה (כתבתי בהרחבה בביקורת נפרדת).
איזקאיה, המושב 42, א׳-ד׳ 12:00-22:00, ה׳ 12:00-23:00, ש׳ 19:00-23:00.
ממשיכים עם הקבב ואחיו של איתי בר. איתי היה שף במסעדות רבות בתל אביב ובצרפת, והיה לו חלום לפתוח מסעדת שף. הוא במקור מבנימינה ורצה לחזור לאזור, לכן נכנס לתפקיד מנהל מסעדה במסעדת גאיה, שגרמה לו להבין שאי אפשר להתפרנס מהתחום כפי שקיווה, וזה הוביל אותו למשבר.
הוא המשיך לעבוד בכמה מטבחים כדי להתפרנס, גר בפרדס חנה ותוך כדי השגרה שם לב שחסר לו לאכול משהו טוב בפיתה, וזה ישב לו בראש, עד שהבין שכל מה שהוא אוהב ושבא לו להכין זה קבב והחליט ללכת על זה ולפני 6 שנים פתח דוכן בחצר שהיה בו רק קבב עם עגבניה, בצל, לימון כבוש, פלפלים וטחינה הר ברכה. אשתו פרסמה אצלה בפייסבוק ותוך חודשיים כבר היה תור בחצר, אחרי חצי שנה הטירוף הפך למטרד לשכונה וכך הם החליטו להיכנס למקום הקיים ולפתוח אותו פעם פעמיים בשבוע שלאט לאט התרחבו והמקום הפך למוסד קולינרי באזור.
בתפריט הנוכחי תמצאו רק קבב, עראייס ופרגיות. לפעמים יש גם ספיישל של שייטל, ומנת הדגל היא ״חלבת שבת״ של מלא קבבונים, מפוצצת ברטבים, בלימון כבוש ומלא דברים טובים, שמגיעה בגודל אישי וגודל משפחתי עם כיכר חלה.
המתכון של הקבב נוצר מכל מיני גרסאות (בעיקר רומני וערבי) להם איתי עשה שילוב של הטוב והוא כולל רק מלח, פלפל, בצל, פטרוזיליה, בשר ושומן, ונטחן טרי בכל יום. תגיעו ותאכלו מנת קבב ועראייס, נהדר.
הקבב ואחיו, המייסדים 48, א׳-ה׳ 11:00-17:00, ו׳ 11:00-14:30.
נסיים את חלק א׳ עם מסעדת המחתרת התאילנדית של השף יואב צידון. יואב עבד בהרבה מסעדות לפני התחנה הנוכחית שלו, אחת מהן הייתה מסעדה שהייתה לו על החוף בהרצליה, מסעדת צידון במועדון הגלישה בעיר. מסעדה קלילה עם דגים על האש שלאט לאט גדלה והפכה למסעדה מבוקשת מאוד, עד שבסופי שבוע היו עוברים אצלו 1000 איש.
אבל הוא היה כל כולו במסעדה ושגית, אשתו, אמרה לו שאם הוא רוצה להמשיך להיות חלק מהמשפחה שלהם היא מבקשת ממנו להיות איתם פעם בשבוע. אבל הוא לא הצליח, וכשהבין את המחיר הוא מכר את העסק והחליט שהוא סיים עם אוכל.
הוא פנה עם שגית לתחום אחר, שניהם אומנים שהיו בתחילת דרכם צלמים, הם פתחו סטודיו לשיפוץ רהיטי עץ בשם "שגיתה" בפרדס חנה, והגיע פסטיבל האומנים של פסח ודגדג לו לפתוח דוכן ליד הסטודיו, ככה בקטנה. הוא רצה להביא משהו אחר לאזור, והוא ידע להכין פאד תאי ובננה לוטי ואמר לעצמו שהוא יכין את זה, וכך היה, ואנשים פשוט עפו על האוכל וכבר שאלו על הפעם הבאה.
הגיע ראש השנה והוא פתח שוב את הדוכן, וככה זה המשיך עד שהחליט לפתוח באופן קבוע חמישי ושישי עם תורים מטורפים. אבל הוא היה חייב לחפש מקום כי בעלת המקום כבר לא הסכימה לכל הברדק, והוא הלך לחפש נכס באורוות האומנים. הוא הגיע למקום שבו ישב פעם המשרד של פקיד התאחדות האיכרים, הפקיד הציע לו נכס, אבל יואב לא רצה אותו, אלא ביקש לפתוח את המקום החדש בשטח המשרד, להפתעתו הפקיד הסכים והוא פתח מחדש בימים רביעי וחמישי.
לאט לאט הקהל גדל, ובקורונה הוא התחיל לעשות משלוחים בכמויות, קיבל ביטחון וכשנגמרה הקורונה הוא פתח את המסעדה כל השבוע, ראשון עד חמישי. כשהיום מדובר בעסק משפחתי לכל דבר עם שגית והילדים שעובדים במקום. בחצר המסעדה גדלים ירקות ועשבים תאילנדים, תרד, חציל, פלפלים, למון גראס ועוד, והכל מוכן במקום, כל הרטבים, וכל מנה ומנה.
התפריט כולל המון משחקי טעמים, עם מנות קלאסיות לצד מנות מגוונות על בסיס המטבח התאילנדי ובעיקר - הכל טעים. כדי להבין מה להזמין אתם יכולים להיכנס לביקורת שכתבתי על המסעדה, זה יעשה לכם סדר.
בביקור האחרון אכלנו לאאפ פלה (74 ₪), דג נא כבוש, עם קריספי סטיקי רייס ופלה טוד קמין (84 ₪), מוסר, למון גראס, כורכום וסלט אטריות שעועית. נהדר.
המחתרת התאילנדית, הגנה 1, א-ה׳ 12:00-22:00.
רוצים להמליץ על מקומות נוספים שלא כללתי בכתבה? מוזמנים להגיב בתחתית הפוסט.
Σχόλια