את החלק השני שלי בפרדס חנה כרכור, העברתי עם מדריכת הסיורים טלי אשחר גוטליב במתחם שנקרא אורוות האמנים. שטח שהיה שייך בעבר לבית הספר החקלאי בפרדס חנה, שקם על ידי 3 אנשי חינוך שפנו לברון רוטשילד וביקשו לפתוח על השטח בית ספר.
מדובר בחקלאי הראשון בארץ שהיה בו גם לימודי חקלאות וגם לימודים עיוניים. מיד עם פתיחתו הוקמה גם פנימיה וכך הגיעו ילדים מכל רחבי שהוריהם רצו שילדיהם ילמדו בו. הוא היה בית ספר פרטי עם שכר לימוד יקר, עם שם טוב ומשפחות עמידות שבחרו להגיע אליו, וזו הייתה הזדמנות לצאת עם מקצוע העתיד, החקלאות, מקצוע שהיה חלק בלתי נפרד מהחזון הציוני של עבודת האדמה.
בחלק א' דיברנו על המחתרת התאילנדית, הממוקמת בסמוך לאורוות. מאחוריה היו ממוקמות הרפתות והלולים ובאזור הנוכחי של אורוות האמנים היו האורוות, שטחי פרדסים, משתלות שגידלו בהן צמחים מכל העולם ומוסכי טרקטורים. כל ענפי החקלאות היו חלק מפעילות בית הספר, התלמידים היו מחויבים לעבוד יומיים בשבוע פיזית בחקלאות ובשאר הזמן למדו עליה וכך יצאו עם המון ידע חשוב ושימושי.
ליד המחתרת התאילנדית ממוקם גם בית הרפתנים, בניין לשימור שעבר שיפוץ לפני כמה שנים ואליו היו מגיעים התלמידים בכל תחילת שבוע כדי לראות את הסידור עבודה שהופיע בקומה הראשונה ובקומה השנייה היו ישנים כל שבוע ילדים מכיתה אחרת שהיו בחודש רפת, הם היו מחויבים לישון שם ולחלוב את הפרות ב4 בבוקר, לאחר מכן היו עולים לבי״ס, חוזרים, עושים חליבת ערב והולכים לישון.
אחרי כמה שנים חקלאות איבדה מהערך שלה וההורים הפסיקו לשלוח את ילדיהם לפנימיה ולכן הביקוש הלך ופחת, עד שבשנות ה-80 החקלאי הפך לבית ספר אזורי של פרדס חנה כרכור, עם לימודי חקלאות שהמשיכו עד שנת 2006. כשהבינו שאין טעם לשמר אותה, הפסיקו את לימודי החקלאות ופינו את הרפתות והלולים. השריד היחיד שנשאר לחקלאי הוא המילה חקלאי בשם בית הספר הנוכחי - אורט חקלאי.
בשנת 2010 התאחדות האיכרים נקלעה לגירעונות מאחר וקיבלה לנהל בתי ספר מהמדינה אבל הכספים עבורם נשארו במועצה ולא הועברו להתאחדות, הם נכנסו לחובות ומכרו חלק מהשטח לידיים פרטיות שהובילו לתקומת תנועת נגד מאוד גדולה למכירה, שרוב מתנגדיה היו תלמידי עבר של בית הספר וחלקם גם מפורסמים כמו מוטי קירשנבאום ז״ל וגל אוחובסקי. הם דיברו רבות בתקשורת, התאגדו לאגודה שתבעה את ההתאחדות כשטענותיהן העיקריות הן שהאדמות היו אדמות שקיבלו במתנה ואסור לקבל כסף על דבר שהתקבל בחינם ושיש להן ערך היסטורי גדול. השופטים לא השתכנעו והשטח נמכר לשלמה חקיקה ואף שינה את ייעודו מקרקע חקלאית לקרקע לבנייה רוויה. זה אומר שיום אחד תהיה במקום האורוות שכונת מגדלים. אבל כדי שזה יקרה נדרשות תשתיות רבות ושלמה עדיין לא פעל בנושא. כך שבינתיים יאיר אסולין, היזם של האורוות, הציע לו להקים מרכז עסקים מאולתר, ושלמה זרם איתו.
כך החלו להתמקם בהן לאט לאט חנויות, תחילה חנויות מאוד רוחניות ואחריהן גם מסעדות שהפכו את המקום למתחם בילוי ולא רק למרכז בילוי אלטרנטיבי. לפני שנתיים האזור התרחב לשטחים נוספים ונכנסו פודטראקים נוספים והסגנון האקלקטי נוצר לאור בנייה לא רשמית וזמנית שיצרה טלאים מעניינים. נדבר על חלק מהם בפוסט.
נתחיל עם הפודי של ברבי barbi.Q foodtruck, שנפתח לפני שנתיים וממוקם בכניסה למתחם אורוות האמנים. האיש מאחורי הפודטראק הזה הוא אלחנן ברבי שנולד וגדל בפרדס חנה, למד בבית ספר דתי והתגייס עם מוטיבציה גבוהה לצבא, שם היה שריונר. רגע לפני שהשתחרר פרץ מבצע צוק איתן שם איבד שלושה חברים בתקרית קשה מאוד אליה היה חשוף ומיד לאחר מכן השתחרר עם פוסט טראומה שהשפיעה עליו מאוד.
הוא נכנס לעבוד בבר בפרדס חנה כשוטף כלים, משם התקדם למטבח ולניהול והבין שזה הדבר היחידי שעוזר לו להתפקס. בהמשך הכיר את מיכל, אשתו, שעודדה אותו לפתוח עסק משלו והוא פתח קייטרינג של אירועי בשרים מעושנים. אבל הגיעו תקופות ללא אירועים שבהן הוא צנח והיא הבינה שהוא צריך להיות בעסק קבוע, כך שלפני שנתיים הם החליטו לפתוח את הפודטראק בסמוך לאורוות האמנים.
כשמגיעים אל תוותרו על שתי מנות נהדרות, האחת פיתה בשר מפורק עם אסאדו אונטריב והשנייה עראייס מ-4 סוגי בשר ושומן כבש, אנטריקוט מכסה הצלע וכתף בקר. הכל עבודת יד, בתוך פיתה מרובעת מפלאפל שמשון שמייצר אותה במאפיית אנגל עם המתכון שלו, וביחד הכל טעים מאוד.
הפודי של ברבי barbi.Q foodtruck, אורוות האמנים, ב׳-ד׳ 12:00-18:30, ה' 12:00-22:30, ו׳ 12:00-16:30.
נמשיך עם Kamado Kitchen, מסעדת ראמן של השף היפני סאסאן ובת הזוג שלו מאיה. הם הכירו בטיול באוסטרליה כשטיילו עצמאית, הפכו לזוג, ובחרו לחיות בישראל. הם גרו בהתחלה בתל אביב והובילו קולינרית קייטרינג ופסטיבלים. אבל אז הגיעה הקורונה וברגע אחד נגמרה העבודה והם החליטו לעבור לפרדס חנה, היכן שמתגוררים הוריה של מאיה וכך גם יכלו לחזור לבשל.
בהתאם לאוכלוסייה באזור, הם התחילו ממשלוחי סושי טבעוני מהבית בתקופת הקורונה, ואנשים מאוד אהבו את הסושי. אבל בשלב מסוים סאסאן התגעגע למנת הראמן היפנית, ולא מצא את הראמן שהוא אוהב. לכן החליט להכין בחצר ביתו ראמן, אבל בגרסה קצת שונה מהגרסה האותנטית, עם חלב קוקוס שעידן אותו מעט, וזה התפוצץ. כך שלפני 4 שנים הם הגיעו לאורוות האומנים, פתחו בקטנה, לאט לאט התרחבו ופתחו מסעדת בראמן.
הסושי נשאר מאחור כי לפי סאסאן ושפים יפניים נוספים, לא מערבבים ראמן עם סושי. מנת הדגל שעפתי עליה היא ראמן דגים עם וריאציה שלו (לא כמו ביפן) של ציר דגים שמתבשל 12 שעות, עם חלב קוקוס ותוספות כמו קציצות דג, ביצה רכה במרינדה יפנית, עלי מנגולד, פטריות שיטאקה, בצל ירוק ואצות נורי. יש גם את הראמן הטבעוני על בסיס ציר פטריות עם חתיכות טופו וברוקולי וגרסאות בלי הקרם קוקוס.
את האטריות ראמן שבהן הוא משתמש הכין בהתחלה עצמאית, אבל בשלב מסוים כשהיקף העבודה גדל משמעותית החליט להוציא את הייצור שלהן למישהו שמכין אותן עבורו בדיוק לפי המתכון שלו עם רכיב מיוחד שהופך את האטריות הכל כך טעימות הללו לנגיסות ונהדרות ממש.
זה אחד הראמנים הטובים שאכלתי בחיי, בבקשה תבואו לטעום אני מתחייבת על הטעם הנהדר שלו. בתפריט יש גם מנות צד כמו ספרינג רול, רצועות בטטה מטוגנות ובאן טופו מטוגן. גם הן נהדרות ממש.
השם של המסעדה, קמדו, הוא תנור עצים יפני עתיק שבו היו מכינים רק אורז, אבל אורז מושלם ובתהליך ארוך יותר שדורש זמן, מחשבה, וטיפול מסור כמו איסוף עצים, יצירה של חום מסוים ושמירה על טמפטורה אחידה. סאסאן מאמין שהתהליך שבו מכינים ומבשלים אוכל, הינו חשוב להפקת הטעם. כאשר אנחנו אוכלים אוכל שהוכן בהקפדה ובמסירות, אנחנו מזינים את הגוף ב"משהו" שהוא מעבר לאוכל הגולמי, וסאסאן רוצה שאנשים יטעמו גם את האהבה ותשומת הלב שהוא שם באוכל. לגמרי מורגש.
קמדו קיטשן, אורוות האמנים, ב׳-ד׳ 12:00-22:00, ה' 12:00-23:00, ו׳ 12:00-16:00.
ממשיכים לשוקוללה, מקום של השוקולטיירים לטיסיה וויליאם, זוג שעלה מצרפת לפני 7 שנים בגלל מקרה אנטישמיות שבנם חווה שגרם להם להבין שהם רוצים לעלות לארץ. כשהגיעו לא ידעו עברית כמעט כלל, והם מאוד רצו להשתלב ולכן למדו באולפן תקופה ארוכה, ולאחר מכן נרשמו מקצועיים של 8 חודשים.
לפני שנתיים, מיד לאחר שסיימו את הלימודים, פתחו את החנות, והתחילו עם 4-5 טעמים כשוויליאם הוא היצרן ולטייסיה על השיווק ומאז בכל פעם הם מוסיפים עוד ועוד טעמים. כאשר חוץ מהטעמים השוקולדיים החלביים, יש גם פרלינים טבעוניים כך שכולם יוכלו לאכול מהתוצרים שלהם, ללא תחליפים ועם טעמים נהדרים (לעיתים אף טובים מהגרסה החלבית).
הם מכינים את הכל במקום, בחנות עצמה, וכמובן שטעמתי כמה מהפרלינים המצוינים שלהם. פרלין יוזו עם גנאש שוקולד חלב, יוזו וציפוי שוקולד מריר 55%, פרלין קסיס (דומדמניות שחורות) עם גנאש שוקולד לבן, מחית דומדמניות שחורות וציפוי שוקולד מריר 55% ופרלין גלקסיה עם ג׳לי לימון, גנאש עוגת גבינה, גנאש עוגיות ביתי וציפוי שוקולד מריר 55%. עבודה מרשימה מאוד, והכל טעים טעים טעים עד שקשה להפסיק לנשנש. לכן עצה שלי, קחו מארז של 8 פרלינים, מ-55₪, ותחסלו כקינוח.
שוקוללה, אורוות האמנים, ג׳-ד׳ 10:30-19:00, ה' 10:00-20:00, ו׳ 09:00-15:00. כשר למהדרין.
המקום האחרון אליו הגענו הוא בריא לי בר, רשת שהחלה את דרכה בפרדס חנה. הסניף הראשון נמצא במרכז המושבה, ששי הבעלים פתח לפני 8 שנים. הוא היה תקופה ארוכה בחו״ל ונדלק על הטרנד של הבול (קערה), של הקונספט הבריא ושל הפירות. הוא גם התעסק המון בספורט וחיפש אוכל בריא וכך בעצם הקונספט נולד.
את הסניף באורוות האמנים פתח לפני שנתיים יחד עם לידור. לידור עבד כמה שנים בסניף הראשון, עשה הפסקה, טס לברזיל כדי לחקור את פרי האסאי ואת המנות שהם בוחרים לשלב ולאחר מכן נכנס עם שי שותף ויחד הם פתחו את הסניף.
אני התנסיתי באסאי BOWL, שמגיע בתחתית עם אסאי, מנגו ובננה ומעל תוספות שונות לבחירה בין פירות טריים, מרכיבים יבשים ורטבים. איתו התפנקתי גם בשייק טרופי עם אננס, מנגו ופסיפלורה.
האסאי הוא פרי טרופי ברזילאי בריא בטעם שוקולדי שמוכן לכמה ימים בלבד ולכן קשה למצוא אותו טרי, ולכן בדר״כ הוא מעורבב עם חומרים מאוד סוכריים ובבריא לי בר מדובר אך ורק בפירות וקרם קוקוס כדי לשמור עד הקצה על הקונספט הבריא, אהבתי.
אני פחות הרפתקנית בכל הקשור לפירות ביומיום, ואיזה כיף שיכולתי להתפנק ולצאת מעט מגבולות השעמום שלי. הכל מלא ברעננות וטעים מאוד. סיום קליל לשלל המאכלים שהתפנקתי עליהם בסיבוב הזה.
בריא לי בר, אורוות האמנים, א׳-ה׳ 09:00-19:00, ו׳ 09:00-14:00.
רוצים להמליץ על מקומות נוספים שלא נכללו בכתבה? מוזמנים להגיב בתחתית הפוסט.
コメント