את בוקר שישי האחרון שלי העברתי במקום החדש של השפית דניאל קיציס, לפה. סוג של בית קפה/מסעדה בפרדס חנה העטוף בעיצוב פרדס חנאי כפרי, תחושה ביתית

במשך כל תקופת ההיריון חיכיתי ל-2 דברים, האחד דגים נאים בכמויות והשני בשר אדום ועסיסי. את הראשון כבר הספקתי לממש, והרבה ממנו, והנה הגיע תורו של הבשר לענג אותי בחוויה שכולם מדברים עליה, החוויה בפיטמאסטר. כל הטירוף הזה שנקרא פיטמאסטר התחיל כמפגשי בשר בכל מיני מקומות בארץ, אליהם כל משתתף הגיע עם נתח בשר וכיבד את שאר המשתתפים. עד שלפני 4 וחצי שנים, 4 משתתפים החליטו לפתוח את חלל המסעדה בפתח תקווה ומשם הכל היסטוריה. בימים אלו, מדובר ב-2 חללים, האחד בפתח תקווה והשני בחוצות אלונים, שב

נפתחו לאחרונה המון מסעדות איטלקיות, אחת מהן היא פיפטי אנד וואן, שבראשה עומד השף בר ישראל, והיא נפתחה ממש לא מזמן ברחוב נחלת בנימין, כן, במספר 51. אבל לפני שאמשיך את הביקורת חשוב לציין שיש פרסומים שמציינים שהמסעדה היא כשרה, וגם אני חטאתי והפצתי את הבשורה באחד מפרקי הפודקאסט, אבל למסעדה אין תעודת כשרות. לפחות נכון לזמן כתיבת הביקורת. נתחיל מהשף במקום. לאחר מחקר שעשיתי, ובתקווה שכל העובדות והתשובות נכונות, הוא עבד בעבר במסעדת לוצ׳נה הירושלמית, שם ככל הנראה הבין את הקונספט של פסט

חודשים של ציפייה ליוו אותי עד שהשפית נאיפה מולא פתחה את המסעדה שלה, נאיפה. שם שמאוד הולם את מה שקורה במסעדה, עם התווספותו של התואר מסעדנית ופתיחת מסעדה ללא שותפים, תוך שליטה מוחלטת, בקטע המאוד טוב של המילה, בכל מה שקורה במסעדה. למסעדה הגעתי אחרי כניעה רצינית מהצד שלי. אני בכלל תכננתי ללדת ואז להגיע ולהתפנק גם על מנות עם דגים נאים וגם על הקובנייה הטעימה שלה. אבל זה היה חזק ממני, וכל יום שעבר ולא ביקרתי במסעדה פשוט כאב לי בעצמות. אז למרות הקושי הגדול במציאת מקום, הגעתי למסעדה.

במסגרת החיפושים שלי אחר בראנצ׳ים שווים באזור השרון, חזרתי למסעדת נומי, שבהובלת השפים יוני דנון וגדי בור, בכפר מונש. למי שלא מכיר מדובר במסעדה הממוקמת על שטח יחסית גדול, עם אווירה כפרית, עם גינה שמוסיפה לאווירה וגם משמשת את המטבח, עם מקומות ישיבה בחוץ ועם חלל פנימי נעים, שמתאימים בדיוק לאווירת הבוקר-צהריים, שאני מניחה שרבים מאיתנו מחפשים. במיוחד אם באים ביום שמשי יחסית. כל החוויה הזאת של הבוקר/בראנץ' מתקיימת במסעדה בין הימים שני לשישי, מהשעה 08:00 ועד השעה 15:00. בחלל המסעדה מ

שמעתי על כפרה מיו, של השף בנצי ארבל, כבר תקופה ארוכה, אז לקחתי איתי את אחותי, מיטל, פודיז רצינית, והלכנו לבדוק במה מדובר. זאת מסעדה שלא ניתן להזמין אליה מקום מראש, אבל למזלנו כשהגענו (18:00) היו לפנינו מספר שולחנות בודדים לישיבה בחוץ שחלקם היו פנויים, היו גם מאווררים אז אל דאגה, על השולחנות הונחו מפות פיקניק משובצות ובסה״כ הייתה אווירה נעימה מאוד. קיבלנו את התפריט שהיה מחולק לראשונות, שלושה אזורים של סוגי פסטה שונים, פיצ׳י, רביולי (במילוי ריקוטה) וטליוליני, וקינוחים. החלטנו ל

אני ממשיכה את קטגוריית הבראנץ שלי עם הבראנץ' של מסעדת משייה. בראנץ' שדובר עליו רבות ובעיקר דברים טובים. כמובן שלקח לי יותר זמן מהצפוי להגיע אבל בסוף זה קרה ומצאתי את עצמי במסעדה בשבת בצהריים עם ציפיות גבוהות מאוד ובתקווה לממש אותן. הקונספט הוא כזה שקיים בופה מגוון מאוד, של גבינות, לחמים, סלטים, ממרחים, עוגות ופירות. כל סועד מזמין לו מנה מבין 5 המנות האפשריות שבתפריט ושובע לנצח. מבחינת שתייה אפשר להזמין כוס מיץ ושתיה חמה, והכל בעלות של 146₪ לסועד. שווה. נתחיל מהבופה שקצת אכזב