אחרי חודשים של המתנה, הגעתי סוף סוף למסעדה של השף רז רהב (שגם הוא התראיין אצלי), מסעדת OCD. בזמן הזה הספקתי להיות בבר היין שלו, תרצה, והייתה חוויה מדהימה של שירות וטעם, והרגשתי שזאת הייתה טעימה ממש ממש קטנה לקראת החוויה המקצועית שכנראה מחכה לי ב-OCD.
אין ספק שכשממתינים כל כך הרבה זמן מגיעה גם ציפייה מאוד גבוהה, ואפילו אם אגיד לעצמי חודש שלם להנמיך ציפיות, זה פשוט הטבע שלנו, הסועדים הרעבים, לרצות לאכול את הלא מושג והרבה ממנו, ולדמיין אותו כעל טבעי.
היום הזה הגיע, הגעתי בפעם הראשונה למסעדה לבדי, ואולי זאת גם הייתה הדרך הרשמית עבורי להסתכל אך ורק על האוכל שמגיע אלי, ולא לכלול בחוויה גם את דולב שיושב לצידי ודואג להרים בכמה רמות את כל המתרחש.
נעמדתי בחוץ עם כל הלקוחות שחיכו יחד איתי להיכנס לסבב השני של הערב, הסבב של השעה 21:30 (הסבב הראשון התחיל בשעה 18:45), וברגע שנפתחו הדלתות התיישבתי במיקום המרכזי ביותר מול המטבח, ממליצה בחום, והתחלתי לספוג אווירה.
מדובר בחלל שכולו בר הסובב סביב המטבח, כלומר בר מטבח קלאסי, האווירה נעימה, התאורה לא טובה לצילום, ולמרות אהבתי הגדולה לבר מטבח, הפעם הוא היווה עבורי סיוט, בשילוב של סוג הכיסא וסוג הבר, כי ככה זה כשנמוכים. לא משנה כמה ניסיתי להתקרב, ואפילו שהמלצר נתן איזה דחיפה, עדיין נשארתי רחוקה מהבר, אבל למזלי עדיין קרובה לכל המתרחש. גם הקרבה הזאת לטבחים לא פתרה את הקרירות שהייתה קיימת בינינו, הסועדים, לבינם. מסכימה עם תחושת ה״אנחנו באווירת מישלן ואנחנו עסוקים בליצור לך מנה מהחלומות״, אבל אפילו חילופי מבטים לא היו, פחות נייס.
המטבח עצמו מאוד מסודר ומתוקתק, והטבחים תפקידם להכין את המנות, אבל גם להגיש אותן ולהסביר על המרכיבים בצלחת. כאן עבורי הייתה הבעיה כי אני אוהבת להבין כל פרט, אבל הטבח שמולי רק חיכה לעבור להכנת המנה הבאה או להסביר על המנה ללקוח הבא, וממש דקלם את השורות שנכתבו לו עבור כל מנה, והדבר האחרון שהוא רצה לעשות זה להתעכב על כל מרכיב בהסברים מפרכים. למזלי, רז (השף) הגיע למסעדה לכמה רגעים והסביר לי על מושג או שניים, ולקראת סוף הארוחה הצטרף גם גל, אחד הטבחים, שהציל את המצב והראה לי שהסבלנות קיימת, פשוט תלוי אצל מי.
הארוחה הינה ארוחת טעימות בעלות של 550 ₪ לסועד, וכוללת במחיר מים מינרלים או מוגזים ואת הטיפ, מהפכני ללא ספק. כאשר התפריט הנוכחי הוא תפריט סתיו, ממנה למנה עוברים מטעמי הקיץ לטעמי החורף. לאורך כל הדרך ישנו סיפור, ואני אוהבת סיפורים, זה מרגש, מראה על חשיבה וגורם לי להרגיש את יד האומן שיצרה את החוויה. במקרה הזה חלק גדול מהסיפור הוא סביב אימו, זיכרונה לברכה, של רז, שהביא לידי ביטוי מאכלים שהכינה, אבל בדרכו היצירתית. חוץ מהסיפור הזה, שריגש אותי מאוד, היו במנת הקינוח גם האבנים מהתקופה הקודמת של המסעדה, לפני השיפוץ, חיבור מרגש ללא ספק. באופן כללי אופן ההגשה של המנות הייתה עוצרת נשימה, החל מהכלי שבהן הן הוגשו ועד הסידור של המרכיבים על הצלחת.
נתחיל.
מנה של תפוח, עם קרם אגוזי מקדמיה, עלי רוקט ותרד מטוגנים וגרגיר נחלים. התחלה מרעננת של דסקית ממיץ תפוחים חריף קפוא, ומלמטה מעין סלט של תפוחים. שוברים את הדיסקית לתוך הצלחת ומקבלים טעמים פרשיים, קרים ומרעננים של התפוח, יחד עם טעמים מעט גבינתיים מעושנים, אהבתי. #yammmmm
ארטישוק ירושלמי. ארבעה ביסים של ארטישוק ירושלמי. אחד עם שזיפים שהיה חמוץ וכלל טעמים מעט אסיאתיים. השני עם בצל פנינה שכלל טעמי בצל טובים, נגיעות קריספיות ומתיקות ובסוף הגיעה גם חריפות. השלישי היה גליל של ארטישוק ירושלמי עם איולי אצות שנתן טעם של ים, קליל, קראנצ׳י וטעמי ארטישוק ברורים יותר. הרביעי היה ארטישוק צלוי ומקורמל עם מיסו של כמהין. ביס שפחות התחברתי אליו, משהו בו הרגיש לי עיסתי מדי, פחות בועט, יותר מדי רכות וטעם לוואי שהרגיש לי פחות נעים. #yammmmm
מרק כתום. טייק אוף למרק כתום עם כוס אחת ובה טעמי הדרים וג׳ינג׳ר שמתחבאים בתחתית ומעליהם קציפה בטעמי מרק כתום, ולצידה כוס נוספת, סטייל תה, גם היא בטעמי מרק כתום. את הכוס הראשונה אוכלים עם הכף כמו מרק ומקבלים טעמים יפניים חריפים מהג’ינג’ר וטעמי קארי קלים מהכתום, נחמד מאוד. את הכוס השנייה שותים ממש כמו תה ומקבלים טעם של מרק כתום כמצופה, אבל אולי מתקתק קצת, פחות התחברתי. #yammmmm
פורל מעושן. מנה של פורל והדרים, עם סשימי פורל צרוב, מסביב קציפה של חמאה חומה, ביחד עם קמבוצ'ה של חמאה והדרים. מנה מרעננת מאוד, עם דג שעשוי נחמד אבל יכל להיות יותר טוב, חמיצות כיפית שמלווה את הצלחת, מרקמים שמתפצפצים בפה (אבל באמת) וממש בקטנה הגיע גם טעם מר שפחות אהבתי. #yammmmm
דבש ושום. שימוש בשום ישראלי, עם ג׳ל שום שחור, שמן זית וקרם של שמן זית. מרגישים מהמם את הטעמים המתקתקים והחמאתיים של הדבש ובסופם מגיע גם הטעם המיוחד של השום, ומקבלים גם קראנצ׳יות שמתווספת מהקרקר שמפוזר מעל. גם הקובייה שמוצבת לצד הצלחת ומעליה ביס נוסף הייתה מיוחדת ונעימה עם טעמים קרמיים וקראנצ׳ים. מנה מרשימה מאוד בהגשה שלה אבל גם טעימה ומיוחדת מאוד. #yammmmm
מאפים של ״אפוי״. בשלב הזה חולקו הפחמימות, השלב הטוב ביותר בארוחה עבורי. מקבלים שני סוגי לחמים, האחד פרוסה של מחמצת עם תמרים ותפוחי אדמה והשני חתיכה של פארקר האוס, שילוב בין לחמניה מתוקה, חלה ובריוש. לצידם חמאת שמן זית שהיא בעצם חלום בצלוחית, עם מתקתקות ורכות ממכרים, והשילוב שלה עם שתי הפחמימות, שגם הן וואו, ליווה אותי לאורך כל הארוחה והיה כיפי ברמות. #yammmmm
דג, שקדים ופטל. לוקוס שלוק בחלב שקדים ישראליים עם רוטב בר בלאן וגסטריק פטל. טעמים חמימים וחמאתיים עם בשר לוקוס שהיה עשוי מושלם והזכיר לי טעמים של סקאלופ (מימיי החטאים שלי), ושקדים שהוסיפו קראנצ׳יות מדויקת. וואו. #yammmmm
עוף בגריל של אמא. בשלב הזה מגיעה מנה לזכרה של אמא של רז. אכלתי גרסה צמחונית שלה, אבל אתאר לרגע את הגרסה הרגילה. מדובר בטייק אוף למנת העוף בגריל שהיא הייתה מכינה כל שישי בצהריים, עם קרפלעך ממולא בעוף ובירקות שהיא הייתה נוהגת לשים, מעל הכל מרק עוף צלול הנמזג מקנקן שהיה חלק מהאוסף הפרטי שלה, ובו מעל 700 קנקנים. מעל מפוזרת קציפה של עגבניות, שמן פפריקה וקרם שום. זאת בעצם מנת הדגל במסעדה, עליה הוא גם סיפר בריאיון שלנו. היו במנה טעמים חמצמצים, בגרסה שקיבלתי פחות אהבתי את טעמי הירקות שבתוך הקרפעלך, היה להם מעט טעם לוואי ותחושה עיסתית בטעמים שלהם. #yammmmm
פורל. נתח של פורל, עם גלייז של חומץ תפוחים מצומצם ואמזקה של שיבולת שועל, מעל פאף של אורז מטוגן וכרוב ובתחתית רליש של עלי לשון הפר וכרוב. משהו בטעמים היה לי חסר. טעמי החומץ תפוחים היו מאוד מורגשים וחזקים ופחות החמיאו לפורל. #yammmmm
עברנו ל-3 קינוחים שמסיימים את הארוחה.
פרפה שמיר. קינוח בהשראת המרק מלפפונים של אמא של רז ז״ל. קינוח של מלפפונים, עם קציפה של ביטרס (משקה אלכוהולי על בסיס עשבים), מעל קאנל של גלידת שמיר, פרפה של מלפפון ולצד זה בישקוטי עם קרמו יוגורט ופריך של שמיר. קינוח מושלם ללא ספק, עם טעמי מלפפון שהיו מורגשים ומיוחדים כל כך, רכות משגעת שנתנה תחושה ממש של כרית ומגוון מרקמים מהתחתית ומעלה שהיו מרתקים מאוד בחך. #yammmmm
קרם של שמנת חמוצה עם לובאז', עם קומפוט של תות שדה ורוברב, גלידה של מיסו כוסמת, גלייז של קומפוט וקרקרים ממיסו כוסמת. גם הלובאז' וגם הרוברב אמורים להזכיר טעמים של סלרי, אבל הוא לא הורגש, אלא התקבלו הטעמים היותר פירותיים, עם קראנצ׳יות מהקרקר, גלידה מרעננת, וקינוח טעים מאוד. טעמי המיסו היו פחות טובים בעיניי והשאירו טעם לוואי בפה עם סיום הקינוח. #yammmmm
מינירדיז. הקינוח השלישי הוגש על אבן מהרצפה הקודמת של המסעדה, לפני שעברה השיפוץ. מדובר ב-3 ביסים של ארטישוק ירושלמי. אחד עם שורטבראד מארטישוק ירושלמי עם קרמל ארטישוק ירושלמי, קרם ארטישוק ירושלמי וצ'יפס ארטישוק ירושלמי. ביס שטעמי הארטישוק בו הורגשו מאוד, נחמד. השני היה טופי מארטישוק ירושלמי שהיה מתוק ועם טעם עדין יותר של ארטישוק. השלישי היה פרלין של שוקולד מריר עם אבקת חלב מקורמל ואבקת ארטישוק ירושלמי. הורגש בעיקר השוקולד המריר. נחמד. #yammmmm
היו ציפיות גבוהות, ללא ספק, ומרגיש לי שלא הצלחתי לממש את כולן. הייתה תחושה שמתעסקים בעיקר בכל מה שמיוחד בתהליך ההכנה והנראות, אבל לא תמיד בטעם, וזה באמת מרשים לקבל צלחת אחרי צלחת שכולן יפות וחכמות, אבל רציתי לעוף, רציתי שיהיה לי וואו של סוף הערב כמו שאני אוהבת, וזה פחות קרה.
מדובר ב#yammmmm