צוות הבראנץ׳ שלי עשה הסבה קלה והצטרף אלי גם לארוחת ערב שחוויתי לאחרונה במסעדת אלנה, שבמלון נורמן. את המסעדה מובילים בימים אלו 2 שפים צעירים ומוכשרים, דניאל צור ועומר שדמי.
הייתי באלנה לפני המון שנים, כשהזיכרון שלי, עד לרגע שבו חזרתי אליה בשנית, כלל תפריט מצומצם, אווירה אלגנטית ואוכל טעים מאוד.
עם החזרה שלי למסעדה גיליתי שהאווירה נשארה אלגנטית מאוד, האוכל לשמחתי נשאר טעים ושמר על הרמה הגבוהה שזכרתי, אבל כן נעשו גם שינויים, חיוביים כמובן, התפריט גדל ומציע כעת מגוון רב יותר של מנות, שמתקשרות בצורה מרשימה מאוד זו עם זו. כאשר הוא מחולק לכמה אזורים, מנות קרות בגודל של מנות ראשונות, אזור של מחבתות/תנור אבן שבו המנות הן בין גודל של מנה ראשונה למנה עיקרית, תלוי בגודל המנה שבוחרים, כי לשמחתי ניתנת האופציה לטעום מגוון מנות, מאחר ויש אפשרות לאכול חצי מנה או מנה שלמה. האזור האחרון הוא הג׳וספר (תנור פחמים)/פלנצ׳ה שממנו לא הזמנו מנות, אבל הוא נתן לי ווייב יותר של מנה עיקרית.
באופן כללי הרגשתי שהתפריט הולך לכיוון יותר ים תיכוני-מקומי במרכיבי המנות, שהשתלבו בצורה מרתקת במנות שהן יותר איטלקיות במהות שלהן, כמו טורטליני, פיצה, בוראטה וכו'. לכן, לאורך כל הארוחה הרגשתי שפגשתי במנות שאני כביכול מכירה, אבל הבחירה במרכיבים שלהן הייתה יוצאת דופן ומאוד מיוחדת, והוסיפה רבדים של טעם שלגמרי הפתיעו אותי. אם אני מספקת לכם לרגע דוגמה קטנה כדי להבין את הכוונה, מנה של בוראטה נפוצה בהמון מסעדות, אבל בוראטה עם תותים ופיסטוקים לא יצא לי לטעום, וזה היה מטורף.
גם השירות במסעדה היה ברמה גבוהה מאוד, בדיוק ברמה שמצפים לקבל בארוחה במסעדת שף קלאסית, וזה באמת מבורך. מילצרה אותנו נועם, שהייתה נעימה, הכירה את הפרטים וידעה לנהל את הארוחה שלנו במקצועיות שקשה לא לאהוב ולהעריך אותה. אז תודה גם לנועם.
מדובר בארוחה מהטובות שאכלתי לאחרונה, ולכן אין לי אופציה אחרת חוץ מלדרג את כל המנות עם הדירוג הגבוה ביותר שלי, כשאני עדיין מדמיינת את הביסים שחוויתי, וחולמת כבר על הפעם הבאה שבה אזכה שוב לאוכל כל כך איכותי וטעים. #yammmmm
התחלנו את הארוחה עם סלסלת לחמים (28 ₪), עם פוקצ׳ה ירושלמית, לחם מחמצת, עגבניות מגי ושמן זית. הלחמים היו מעולים, כל אחד בגזרתו עם הרכות הנדרשת, ולצידם קיבלנו צלחת של עגבניות פרוסות, עטופות בשמן זית, ובהן טבלנו את כל אחת מהפחמימות. אחלה פתיחה של ארוחה. כמו שאתם יודעים אני אוהבת להתחיל עם פחמימה מנחמת, וזה בדיוק מה שזה היה.
עברנו למנה מהספיישלים, בוראטה ותותים אורגניים (76 ₪), עם בלסמי לבן ופיסטוקים. כפי שכבר הזכרתי קודם לכן, עבורי השילוב של הבוראטה יחד עם התותים והפיסטוקים הוא ממש לא קונבנציונאלי. מה גם, שכבר הרבה זמן לא ראיתי אחת שבאמת נשפכת לה באלגנטיות בצלחת. אז כבר בנקודה הזאת התחלתי את ההתאהבות. הבוראטה כשלעצמה סיפקה טעם גבינתי עמוק, התותים סיפקו את הרעננות והמתיקות, והקראנצ'יות הגיעה בדיוק בזמן בעזרת הפיסטוקים שחיכו בצלחת. שילוב טעמים משגע.
סלט עלים (68 ₪), עם ויניגרט הדרים ושקדים לימוניים. התיבול פה זאת ההברקה האמיתית, וכמובן שמורגש שנעשה שימוש בחומרי גלם טריים (95% מהירקות במסעדה הם אורגניים). כביכול מדובר רק בסלט עלים, אבל לא יכולנו להפסיק לאכול אותו, השילוב של הטעם המיוחד של הויניגרט, יחד עם העלים שבצלחת, היה מרענן ומענג מאוד לנשנוש לאורך כל הדרך.
טורטליני מלוחיה (55 ₪ עבור חצי מנה, מנה שלמה תעלה 94 ₪), עם חמאת זעתר ולימון. טורטליני מבצק דק ונהדר, ובתוכו מילוי ירוק ירוק של המלוחיה יחד עם פלפל שאטה שנתן חריפות מדויקת בחך. את הכל מלווה החמאת זעתר, שמצד אחד מילאה את הפה בטעם חמאתי ונימוח, ומצד שני בטעם של הזעתר, שהוא כל כך מיוחד וייחודי במנה הזאת. גם זרעי העגבניות שבצלחת מורגשים ונותנים לטעם החמאתי את טעמי העגבנייה, וכך מתקבלים גם טעמי חמאת עגבניות שאני מאוד אוהבת.
פסטה פאקירי (42 ₪ עבור חצי מנה, מנה שלמה תעלה 72 ₪), עם קבולו נרו (כרוב שחור), צנוברים קלויים ופרמז׳ן. הפסטה עצמה הגיעה במרקם וצורה מאוד מיוחדים שהעניקו עסיסיות נהדרת, הקבולו נרו החליף את התרד, שמלווה בדרך כלל את הטעמים הללו, ועשה זאת מעולה, והצנוברים, שהם אהבה עצומה שלי, במיוחד במנות קלאסיות של פסטה ותרד, נתנו את הקראנצ׳יות ואת רובד הטעמים הנוסף שממש חייבים לקבל במנה כזאת.
פיצה אלנה (72 ₪), עם חציל שרוף, גבינת המאירי, חלמון ביצה ותטבילה (הסחוג של החומוסיות). לא מדובר לרגע בפיצה רגילה, או כזאת שטעמתי בעבר. יש פה בצק מאוד ייחודי, שברגע שנעשה עליו שילוב הטעמים המיוחד הזה, והתקיים העיטוף הנעים של השמן זית (אין רוטב פיצה או משהו בסגנון) התקבל עבורנו מעין בצק מלוואח חלומי. השילוב שלו עם החציל, החריפות וגבינת המאירי, שאני מתה על המליחות שלה, היה באמת מדויק. וואו.
פסטה פיצ׳י קצ׳יו אה פפה (88 ₪ למנה שלמה, 48 ₪ לחצי מנה), עם חמאה, פלפל שחור קלוי וגבינת פקורינו. עד שטעמתי את הגרסה הזאת למנה חשבתי שאולי אני פשוט לא אוהבת את הקונספט הזה ואת הטעמים הללו של הפסטה. אבל בארוחה הזאת הבנתי שפשוט לא טעמתי גרסה מספיק טובה כדי שאני אוכל להבין את הטעמים המיוחדים שקיימים בה. מנה מעולה, עם פסטה שעשויה בדיוק במידה, עם חריפות חזקה לצד רכות נהדרת של הרוטב הגבינתי. חלום.
ועכשיו, אחרי שהתפוצצנו, אין כמו לעבור לקיבת הקינוחים. שימו לב שלכל קינוח כבר כותבים את המלצת יין הקינוח שמתאים לו, אהבתי.
עוגת גבינה (57 ₪), שהרכות שלה הייתה משגעת, וכביכול מדובר בסך הכל בעוגת גבינה, אבל היא הייתה נימוחה, לא מתוקה מדי, ומענגת בצורה לא רגילה, במיוחד עם שילוב התותים סביבה.
פילו אגוזים, קרם שקדים וגלידת יוגורט ודבש (46 ₪). אני מבקשת שלא תצחקו עלי על הדבר הבא שאני הולכת לכתוב, אבל במבט מלמעלה הקינוח הזה הזכיר לי ממש דבורה, אולי בצורה, אולי בצבעים, אולי בפסים המפתים שליוו את הגלידה, אבל זאת הייתה האווירה. הגלידה הייתה קרה, רעננה וחמוצה, הקרם היה יותר רך ועמוק בטעמים, הפילו הביא את הקראנץ׳, וכך התקבלו כל המרקמים שאני כל כך אוהבת. קינוח חכם ומפנק מאוד.
טארט שוקולד חלב ושמן זית (48 ₪). אני מאוד אוהבת את השילוב של שמן זית בקינוחים, במיוחד עם שוקולד, וגם כאן הוא היה מעולה. טארט שעשוי בצורה מושלמת, מינימליסטית ומדויקת.
איזה כיף שחזרתי למסעדה הזאת, איזה כיף שמובילים אותה כאלה שפים מוכשרים, ואיזה כיף שזכיתי לאכול ארוחה כל כך ייחודית, חכמה, יצירתית וטעימה מאוד. בא לי שוב.
מדובר ב#yammmmm