סוף סוף הגעתי למסעדת אופא, המסעדה הטבעונית של השפית שיראל ברגר. היא יושבת ברחוב החלוצים ונפתחת כשהכל מסביב כבר חשוך, ורק היא ותרצה, השכנה, פעילות ומוסיפות חיים לרחוב.
כשמגיעים למסעדה הנראות החיצונית כבר מרמזת על החוויה האיכותית שמחכה לנו בפנים, עם תאורה אלגנטית וקיר לבן חלק לכל האורך, המסתיר את כל הטוב. ברגע שנפתחת הדלת ונכנסים מתגלה חלל מהמם, מוקפד, אלגנטי, בהיר, עם מגוון מקומות ישיבה, ביניהם שולחנות פנים, ובר, שהוא לא באמת בר בגובה שלו, אלא רק בקרבה שלו לכל מה שקורה במטבח. במילים אחרות מדובר בבר מטבח שמקבל רק יתרונות.
הקונספט של הארוחה הוא ארוחת טעימות בת 11 מנות לחלוקה, בעלות של 260₪ לסועד. התפריט משתנה כל הזמן, מורכב מירקות ופירות, כאשר המון מרכיבים שמתקבלים בצלחת עוברים התססה במסעדה או הגיעו מהגינה הממוקמת בגג המבנה שלה. גישה מאוד מקומית, ואני אוהבת את זה. תפריט האלכוהול גם הוא כולל מרכיבים יותר טבעיים, אז ממליצה לנסות איזה קוקטייל או שניים או להזמין כוס יין ולהתענג.
אנחנו כמובן התיישבנו על הבר, עם גובה ישיבה נוח, במיקום שבו התאורה הייתה נעימה וממולנו כל המתרחש במטבח. הזמנו את השתייה, בין היתר גם קוקטיילים שהיו נהדרים, וחיכינו לרגע שבו יתחילו להגיע אלינו המנות.
הכל היה פשוט וואו, מנה אחרי מנה, ביס אחרי ביס, שהדהימו אותנו בכמה רמות, ביופי, בטעם, ביצירתיות, בהשקעה. מטורף באופן שבאמת קשה להסביר. כן הייתי שמחה לעוד מנה או שתיים כדי לשבוע סופית, אבל הארוחה המיוחדת הזאת הייתה הפתעה נעימה ללא ספק.
התחלנו עם מנה של פטל, עם אוכמניות מעושנות, קרם עלי מלוח, מרק אספרגוס קר ושמן בצל ירוק. מנה מרעננת מאוד, עם מתיקות וחמיצות וגרגירי מלח שהקפיצו את כל הצלחת המושלמת הזאת למעלה.
המשכנו למנה שבנויה מכמה צלחות קטנות, שכוללות 5 חלקים שונים של עגבנייה.
צלחת עם קליפות עגבניה מטוגנות עם ריבת עגבניות ותות פקיסטני. כך התחלנו את מנת העגבנייה עם טעם עמוק מאוד שהגיע מהשילוב הלא רגיל הזה.
קרפצ’יו של עגבניה שהושרתה באצות קומבו ומעליה מיסו של חרדל. טעמים טובים של החרדל ובדרך כלשהי גם טעם של קרפצ’יו קלאסי שאנחנו מכירים.
עגבנייה טרייה עם מיץ של עגבניות. הצלחת המרעננת בסשן הזה, שעשויה גם היא לתפארת ומאפשרת לנו להמשיך באופן מופתי לצלחת העגבנייה האחרונה אחרי רענון קל.
אחרונה הגיעה עוגיית שקד, שמעליה קציפת עגבניות שרי ומעל פרחי נענע. טעמים חמאתיים של העוגייה יחד עם הנגיעה הרכה של העגבניות ושילוב מדויק של עלי הנענע.
לכל זה הצטרפה חליטה של עלי עגבניה. כוס שמספקת טעמי תה קלאסי שלא מצפים להם, עם קריצה לטעם העגבנייה המוכר, קטע רציני.
מכאן המשכנו למרענן החך הראשון, של מלפפון קלוף, עטוף בעירית, עם חרדל ושלושה סוגי בזיליקום. את כל הטוב הזה טובלים במיץ של מלפפון, צלפים ושמן פיגם. השילוב יוצר טעם אסיאתי מגניב, מרענן וקליל שקשה להאמין שהגיע כל כולו ממלפפון.
עברנו אל מנת המלון. מגיעות לשולחן 2 צלחות. באחת פרוסת לחם מחמצת, שנצרבה על גריל יפני, עליה מניחים את המלון שהונח על ידה בצלחת ועבר תהליך של וואקום יחד עם מיסו שקדים ולאחר מכן שולב עם גרידה של הדרים וצ׳יפס של בצלצלי שאלוט, מעליו מניחים את המלון הנא שבקערה הנוספת (גם הוא היה בוואקום עם מיסו שקדים) ומעל הכל מפזרים שמיר ועירית שבצלוחית המצורפת. מנה חלומית, עם טעמי בצל מתוקים טעימים, המון רכות, אבל גם קריספיות וקראנצ׳יות של המחמצת ומגוון מרקמים שכולם וואו גדול בפה.
המשכנו את טעמי המלון עם מרענן נוסף של קליפת מלון מקורמלת, לידה גלידה העשויה משקדים ובצלי שאלוט ותוספת של עלי נענע. כל ביס, גם במנה הזאת, הוא מפתיע ולא צפוי, כי באמת מרגישים טעם של קליפת מלון, כזה שמעולם לא חשבנו שנאכל, וכן היא עדיין קשיחה, אבל מלווים אותה טעמים רכים של הגלידה ומעין קרמבל וטעמי נענע מרעננים.
עברנו לזוקיני מאודה, מעליו פרח זוקיני, מונח על קרם שקד וגרידת לימון וגרמולטה של עשבים מהגג של המסעדה, עם פינגר ליים ושמן זית. מנה חמה של זוקיני רך, אבל לא מדי, עשוי בדיוק במידה הנכונה, הקרם חלומי ומלטף את הפה והכל ביחד זה התפוצצות טעמים מטורפת של חום ורכות וטעם הפרח המרתק שמתקבל עם השילוב הזה. וואו.
מנה של לפת בטאקו. מקבלים 2 צלחות להרכבה, בצלחת אחת מחכה לפת שעברה אידוי עם ליקר ליצ׳י כשמתחתיה סלסה של פלפלים מקסיקניים. בצלחת השנייה לחוח שמונח בצורת טאקו, צלוחית עם קרם של לפת וכוסברה, ועלי לפת צרובים. לוקחים את הלחוח, מורחים מעליו בנדיבות את הקרם, מעליו את הלפת המאודה ובסוף את עלי הלפת הצרובים. מקבלים טעמים מעט אסיאתים, ובעיקר המון כיף בפה, המון טעים, המון מיוחד, המון גאונות, והכל ברמות לא סבירות. כי בכל פעם שאנחנו מסיימים מנה אנחנו בטוחים שיותר מיוחד מזה לא יהיה, ואז מגיעה המנה הזאת ואנחנו מבינים שבארוחה הזאת אין גבול לטירוף שיגיע אלינו לשולחן. הלחוח כל כך רך, הקרם מרענן את החמימות של המרכיבים שלצידו, הלפת מספק את המרקמים הקשיחים שחייבים בתוך כל הכרית הזאת והעלים נותנים טעם שרוף קראנצ׳י שאי אפשר בלעדיו.
עברנו למנה של פטריית פנינה שחורה, עם שמן וואחילו ואנצ׳ו (בתקווה שהבנתי וכתבתי נכון) וליקר של אוכמניות מותססות. מנה שלגמרי מטעה את החך עם טעמי בשר שלא באמת קיימים בה. מה גם שאין על פטריות צלויות והטעם הרך והשרוף שהן מקבלות, וזה בדיוק מה שקיבלנו פה, רק כמה רמות מעל. פטרייה שעשויה מושלם, עם טעמים מתקתקים מיוחדים.
מנה של שניצל תירס מותסס העשוי מכל חלקי התירס, מטוגן בבלילה שעשויה מקמח תירס, מיץ של תירס טרי, פפריקה, שום ובצל, חרדל ופלפל פדרון חרפרף. מעטפת קריספית שבתוכה מחכה המון רכות. ביס מהשניצל יחד עם הקרם והטעמים שבתחתית הוא ביס מיוחד מאוד שלא חוויתי באף מקום אחר. מרגישים את החשיבה מאחורי המנה ואת ההרפתקנות כלפי מרכיב שאנחנו פחות פוגשים במסעדות כמו תירס.
הגענו לאזור הקינוחים עם גלידה העשויה מתירס מותסס, עם קרם של פלחי תירס, חלווה ופקאן, פופקורן טופי, פופקורן קרמל מלוח ומעל לדר של תמר מעושן. מנה כיפית ולא קונבנציונלית כקינוח, עם טעמי תירס נעימים וקרם שכמעט ליקקנו מהצלחת.
סיימנו עם קינוח נוסף של מיסו העשוי משקדים שקיבל טעמי קקאו וכך הפך בעצם למעין עוגת בראוניז המגיעה יחד עם גלידה של חיטה ווניל. קינוח חמוד לסיום אבל הוא לעולם לא יצליח להתעלות על קינוח התירס.
אין מה לומר, פשוט נהננו ברמות הזויות, כל כך מיוחד, גאוני ומרתק, עם טעמים עמוקים מלאי חשיבה מאחוריהם. כפי שציינתי קודם, הייתי שמחה לעוד מנה או שתיים כדי לשבוע, אבל הארוחה הייתה ללא ספק מדהימה והפעילה אצלי את כל החושים בדיוק כמו שאני אוהבת.
מדובר ב#yammmmm