קולינריה בעיר התחתית בחיפה

הגעתי עם רוית המומחית לקולינריה חיפאית לסיבוב בחיפה, אבל חיפה היא עיר קולינרית שמורכב מאוד למצות ביום אחד או ביומיים ולכן התרכזנו הפעם באזור ספציפי, ברחובות העיר התחתית.

אזור עם היסטוריה של שלטון עות׳מאני, מנדט בריטי וקרבות מלחמת העצמאות ששינו את פני האוכלוסיה באופן דרמטי. כשבעשור האחרון הוא הפך למאוד מפותח קולינרית, עם קולינריה ערבית מודרנית בעיקרה, שאליה הצטרפו גם בתי עסק מסוגים שונים.

רובנו בוודאי מכירים את אזור הנמל השופע, אבל בסיבוב שלנו פגשנו דווקא עסקים שאני אישית לא הכרתי, שדוגלים גם הם באיכות עסקי הערב, אבל ברחובות המקבילים לרחוב הנמל שעדיין לא יצא לי לתייר בהם. כך שמלבד המסעדות המצוינות באזור, יש גם תרבות קפה ענפה, בתי עסק נישתיים ועדתיים והמון אוכל רחוב איכותי.

נדבר על מקומות רבים, אליהם יתווסף גם הפרק בפודקאסט שמרחיב אף יותר, מרביתם נמצאים ברחוב דרך יפו ובאזור רחוב הנמל.

התחלנו בבית הקפה פוסלסקי. בית קפה הקיים שנה וחצי, פתחו אותו הזוג פוסלסקי, יוליה ודימיטרי, והוא בית קפה רוסי בכיוון חלוצי ויוצא דופן. נוכל למצוא בו טוויסטים ומנות אינסטגרמיות, אבל למרות המראה הבלוגרי הן גם טעימות מאוד.

הידע הקולינרי מגיע מהבית, ומלבד הלחמים, את הכל הם מכינים במקום (גם סלמון כבוש ששווה לקנות הביתה).

אכלנו ושתינו כמה היילייטס מהתפריט, פרנץ טוסט סלמון, עם בריוש פופי בטירוף, אבוקדו רענן וסלמון כבוש מהטעימים שאכלתי בחיי, ביצים טורקיות עם יוגורט יווני שמתפרקות בחושניות לרחבי הצלחת, פנקוטה מנגו שראינו ללא הרף ברשת עם צורת החתול הלא קונבנציונאלית, עוגת גזר נימוחה ואייס מאצ׳ה תות, ואני בכלל לא אוהבת מאצ׳ה אבל הוא היה מרענן וטעים מאוד, ובקיצור הכל היה ממש טעים! חלום של בוקר בהתגלמותו.

פוסלסקי, פיקדון 7, א׳-שבת 09:00-15:00, ב׳ סגור.

עברנו לבית קפה חדש שנפתח באזור, קפה סמרה, מקום ערבי חיפאי, של האחים חסן ואוסאמה, המייבאים וקולים קפה.

חסן התאהב בעולם המרתק של הקפה כבר מגיל 14, כשהחל לעבוד מגיל צעיר בבית קפה מתוך תשוקה אמיתית להבנת התחום. כשהתחנה שהכי השפיעה עליו הייתה רשת ארומה, שם למד את הניהול המוקפד של עסק בתחום, של קפה ומעמקיו ויכל בעזרת הידע הזה לצאת ולהעביר סדנאות וייעוצים בתחום.

בשלב מסוים טס לאיטליה ללימודי רפואה, אבל בפועל הוא לא יכל להתרחק מהתשוקה האמיתית ומצא את עצמו מבקר ללא הפסקה בחוות קפה באזור.

הוא חזר לארץ, חזר לעבוד בתחום במקומות שונים כדי להמשיך ולחקור, עד שהחליט לפתוח עם אחיו את המקום ולהביא לתוכו את כל הידע העצום שלו בתחום. את העיצוב של המקום הם ביצעו לגמרי לבדם, וזה מפתיע מאוד כי הכל נראה מושקע מאוד ונעים לישיבה.

הקפה במקום הוא קפה ספשלטי, ובקרוב הם יכניסו את גולת הכותרת, הקפה הערבי, וכבר כעת ניתן למצוא במקום קפה סעודי, קפה בצבע צהבהב הנקרא גם קפה לבן עם תערובת של הל וזעפרן ממש דומה לקפה תימני. הוא בריא מאוד ועובר קלייה עדינה, פותחים אותו מעט בפינג׳ן ויש לו טעם קליל ועדין מאוד.

בגזרת האוכל תוכלו למצוא כריכים שהם מכינים במקום ומאפים שהם מביאים ממאפיית בוטיק ואופים במקום. אבל גם מקרוד עם תמרים שאמא מכינה.

הבנקים 11, א׳-שבת 07:00-19:00.

המשכנו לסארו, קונדיטוריה כשרה הקיימת כבר 8 שנים, של האחים ג׳וליאן וכריסטיאן. לפניה ניצבה באותו המיקום קונדיטוריה בשם ספירו שהייתה מוסד חיפאי במשך כמעט 70 שנים, כך שהשם הדומה נבחר כדי להעניק את הכבוד למה שהיה ממוקם שם בעבר.

ג׳וליאן למד קונדיטוריה באוסטריה, ולכן נוכל למצוא בעיקר מבחר בכיוון אוסטרי, כמו שטרודלים, בבקות, עוגות שמרים, קוראסונים בצורת סהר ועוד.

אכלנו חתיכה של עוגת דבש מדוביק, עוגה רוסית שתפסה תאוצה משמעותית בראש השנה האחרון. היא הייתה מדויקת, לא מתוקה מדי, בדיוק במידה, ומאוד רכה ומפנקת.

היו גם עוגת פרג, חתיכת עוגת היער השחור וטארט יין ואגסים, מעולים ממש גם הם.

דרך יפו 19, א׳-ה׳ 07:00-18:00, ו׳ 07:00-16:00.

התחנה הבאה היא מסעדת יאן יאן, מסעדה סינית הקיימת 41 שנים, ושייכת לסי. כמו הרבה מסעדות סיניות ותיקות, גם המשפחה של סי ברחו מדרום ויאטנם, באותה אוניית פליטים שהובילה לפתיחת מסעדות סיניות רבות בארץ. אף מדינה לא קלטה אותם ומנחם בגין החליט להיות המושיע שיתן להם מקלט וכל היא ומשפחתה נקלטו בעפולה.

סי התגלגלה והחלה לימודים בפנימיה חקלאית שעזרה לה להתאקלם במהרה ולאחר מכן לימודי חינוך בחיפה. שאר המשפחה הצטרפה אליה לחיפה וההורים שלה פתחו מסעדה סינית קטנה בשם סין סין ברחוב דרך יפו. עם השנים המסעדה עברה כמה גלגולים בדרך גם שינו את השם ליאן יאן. לשני השמות אותה המשמעות, אבל לדעתם סין סין היה נשמע כמו חטאים ולכן החליטו לשנות לשם הנוכחי. בשלב מסוים סי ובעלה לקחו את המסעדה ולפני יותר מעשור בעל הנכס בו המסעדה ממוקמת היום פנה אליהם עם הצעה לעבור לנכס הנוכחי ומאז הם כאן.

זאת מסעדה שיש לה בעיקר לקוחות קבועים, וזה מאפשר להם להמשיך את הפעילות למרות כל השינויים שהמדינה עוברת בשנים האחרונות. בתפריט נוכל למצוא בעיקר אוכל קנטונזי. שהוא אחד המטבחים החשובים והאהובים ביותר בסין, שמקורו במחוז גואנגדונג, ומוכר בעולם כ”סיני” בגלל שהמהגרים הראשונים מסין שהגיעו לאירופה וארה”ב היו מהאזור הזה. הוא מאופיין בעיקר בטעמים עדינים ומאוזנים במנות מוקפצות בווק בחום גבוה ובשימוש ברטבים קלאסיים כמו סויה ושמן שומשום בכל מנה, התפריט מאוד מגוון וכולל גם מנות רבות שאינן כשרות. כשבעלה של סי הוא השף.

אכלנו 4 מנות מתוך התפריט העצום של המקום, בקר מ׳או הופאן, מעין מוקפץ עם בשר בקר טעים מאוד, ג׳ינג׳ר טופו ובצל ירוק, סוג של סלט טופו בטעם בולט של ג׳ינג׳ר, סלט מלפפונים בסגנון סיני קליל מאוד וממכר ומיקס דים סאמים מעולים.

דרך יפו 26, א׳-שבת 12:00-22:00, ב׳ סגור.

הייתה בסיבוב הזה גם שווארמה בשווארמה במבינו של רמי כליפה. במקור שף שהייתה לו מסעדה מקסיקנית בברלין במשך עשור.

השווארמה שמוגשת שם היא יחסית סטנדרטית אבל מצוינת במרכיביה ויש נדיבות בבשר הנכנס לפיתה. אבל ההיילייט לפי דעתי הוא מנה הנקראת ״משופרת״. אלו בדיוק הדברים שעושים לי את זה, טוויסטים קטנים שמבדילים מנה כל כך מוכרת מכל מקום אחר. היא מורכבת מכל מרכיבי הפיתה אחרי חריכה על הפלאנצ׳ה עם בצל בסומק, עגבנייה, נתחי השווארמה, כוסברה, חריף ועמבה.

הבנקים 2, א׳-ו׳ החל מהשעה 10:30.

קפה קוקו, ממוקם בסביבת רחוב הנמל, מעולה לפתיחת הבוקר, נפתח על ידי השף חמודי עוקלה לפני שנתיים, והציג לראווה מקום רחב ונעים לישיבה, מאפים מפתים מאוד, והשקעה שלא נראתה עד אותו רגע בחיפה ואולי גם מחוצה לה.

חזרתי למקום בסיבוב הנוכחי וגיליתי שהאיכות נשמרה, כשמאז הביקור הראשון שלי השף חמודי עוקלה כבר יצא מהשותפות.

הנמל 33, א׳-שבת 07:00-15:00.

משם לברדא, בייקרי הקיים 8 שנים, פתחו אותו דניאל אדלר ויאריק פטרנקו שהגיע לחיפה מסנט פטרסבורג והביא איתו מתכוני אפייה מיוחדים. הם התחילו את הדרך זמן רב לפני פתיחת המקום, כמאפייה מחתרתית שמוכרת לחמים למסעדות ובתי קפה, ומאז שפתחו גם בשעה 12:00 בצהריים יש תור ארוך.

נוכל למצוא במלאי הוויטרינה לחמי מחמצת, חיטה, כוסמין, שיפון, בריושים, חלות, קרואסונים ועוד.

הנמל 6, א׳-ו׳ 07:00-15:00, שבת 08:30-16:00.

חוזרת לרחוב דרך יפו עם מסעדת מעיין הבירה, מסעדה ששמעתי עליה פעמים רבות כמוקד עלייה לרגל, ובכל פעם דחיתי את ההגעה שלי. אבל הפעם הייתי נחושה לא לוותר.

מסעדה משפחתית שמנוהלת היום על ידי ראובן הבן שהוריו, שילוב רומני ופולני, עלו לארץ בשנת 1946 ופתחו בשנת 1950 מעדנייה. בשנת 1962 הם הסבו את המעדנייה למסעדה שמכרה בתפריט את הבשר שנהגו למכור במעדנייה בלבד, ומאז מדובר בהצלחה מסחררת.

המטבח הוא מזרח אירופאי שנאמן למקורות של המשפחה עם אותם המתכונים מאז שנפתחה המסעדה. הנכדה שירן מנהלת את הפלור, שלומי הנכד אחראי על המטבח, וראובן, הבן, היה תקופה ארוכה במטבח וכיום יושב ומתצפת שהכל ממשיך לתפקד.

יש כמה חללי ישיבה, על הקירות תמונות ממוסגרות ממש כמו פעם במסגרות עץ ישנות שעוטפות את המסעדה בעיצוב ביתי ששאב אותי לרצות להישאר ולשבת, וכיאה לשם המסעדה הם היו מהראשונים בארץ שהכניסו בירה מהחבית למכירה ויש כמובן מגוון של בירות, 16 במספר, כולן מהחבית.

את הפן הקולינרי התחלתי עם פתיח של סלסלת חלה, עם צלחת משולבת של חצילים וכבד קצוץ, שניהם מעולים ממש על החלה, אני אישית בחרתי לשלב אותם בכל ביס, החלטה חכמה מאוד.

קינחתי עם צלחת כיסונים, חצי עם מילוי בשר וחצי עם מילוי תפו״א. כולם עם בצק נגיס מפנק, עובי מדויק, מתמסר למילוי. אלו שלהם מילוי בשר היו קלילים, מלווים במיצי הבשר, בדיוק כמו במטבח פולני טוב, המילוי תפו״א היה קרמי ומדויק. בצלחת היה גם בצל מטוגן, לגמרי תוספת מחייבת לכל ביס של כיסון. חלום.

נתנזון 4, א׳-ו׳ 10:00-17:00.

היינו גם בשני מקומות באזור השוק הטורקי, שם סקסי שישר זורק אותנו למבנה המוכר של שוק, אבל לא כך הדבר, מדובר יותר ברחובות בהם נוכל למצוא עסקים וחנויות שמייצרים יחד אזור של תרבות ובילוי עם ברים, מסעדות, מאפיות, אוכל רחוב, גלריות, חנויות בגדים, מתחמי סטודיו ועוד. האזור היה בעבר המרכז המסחרי הישן בחיפה, שהוקם ב-1927.

הראשון, בורקס איזמיר, המקום של פטרו שנפתח בשנת 2012 ומגיש בורקס טורקי מהפכני על בסיס טחינה, במקום שמן, מרגרינה או חמאה, מה שהופך אותו לבריא יותר, כשהמרקם נשאר פציח, רק פחות שומני.

כל הבורקסים מוכנים במקום בכל יום בעבודת יד, ונוכל למצוא מגוון מילויים, גבינה, גבינה ערבית עם זעתר, גבינה עם תרד, תרד (טבעוני), תפו״א (טבעוני), פטריות (טבעוני), ויש גם בורקס מים קלאסי. אכלתי את הבורקס הקלאסי עם תרד וגבינה, שהיה פריך מבחוץ וגבינתי נעים מבפנים. לצידו הגיעה צלוחית עגבניות מרוסקות עם מעט חריף.

משה אהרון 8, א׳-ה׳ 07:00-17:00, ו׳ 07:00-16:00.

מקום נוסף היה יורדי שקיים 5 חודשים. יורדי עלה ממינסוטה שבארה״ב בשנת 2012, כחלק מתכנית עלייה למושב כינרת. הוא מגיע במקור מעולם הקוקטיילים, ועבד ממש ממול בית הקפה שלו, וברגע שהתפנה הנכס החליט שהוא פותח מקום משלו עם משקאות בווייב אמריקאי חיפאי שרובם מתבססים על קפה.

ניסיתי שני משקאות מיוחדים. האחד מונט בלאן, על בסיס קולד ברו, סוכר, שמנת מתוקה, גרידה של תפוז ואגוז מוסקט.

כל שלוק הוא ריחני פירותי, יש טעם מעט אדמתי, ובעיקר עקצוצי טעמים ומיוחדים. משקה שלא יצא לי מהראש הרבה זמן.

משקה נוסף היה נייטרו קולד ברו, ובו הוא מתייחס לקפה ממש כמו בירה כשהוא מכניס את המשקה לתהליך של הגזה, למכונה השואבת חנקן מהאוויר, טכניקה שהכיר בארה״ב וכמעט ולא נפגוש בישראל.

קהילת סלוניקי 1, א׳ 08:00-17:00, ג׳-ה׳ 08:00-17:00, ו׳ 09:00-14:00.

כפי שניתן לשים לב רוב המקומות שמופיעים כאן מיועדים בעיקר לשעות היום והצהריים, ולשמחתי יש עוד מקומות רבים שיכלו להיכנס לסקירה כזאת, אבל זה אזור כל כך קולינרי, אתם יכולים להגיע ולהעביר בו יומיים שלמים לפחות כתיירים ולהנות מקולינריה שופעת, מיוחדת, רב גונית וכמובן טעימה מאוד.

עבור שעות הערב יש מגוון רחב מאוד עם מקומות עליהם כבר כתבתי (ניאופוליטן, קרודו, לוקס, ראסיף 33, וניה ביסטרו), אפשר למצוא את הפירוט עליהם כאן, ויש הרבה נוספים שיכללו בפרק המלא בפודקאסט.

רוצים בכל זאת להמליץ על מקומות נוספים שלא כללתי בכתבה? מוזמנים להגיב בתחתית הפוסט.