הנה אני מתחילה בכתיבת הביקורת הגרועה ביותר שכתבתי אי פעם על מסעדה, באמת שאני לא אוהבת את הרעיון, אבל אני מרגישה שלא השאירו לי ברירה. לאחרונה יצאה בסערה הודעה על כניסתו של השף אביב משה למסעדת פופה והפיכתה למסעדה כשרה. הגיעו אנשים רבים לסקר, לטעום, לחוות והיה נראה שסוף סוף המקום הזה יקבל רגליים. אבל מה מסתבר, השם של אביב משה הוא רק שם וכל מה שיש במקום זה מועדון ואוכל, אוכל שכולו מלא בתחליפים שלא מחמיאים בשום צורה למנות שקיבלנו.
את כל זה גיליתי לצערי רק אחרי שהגענו והתנסינו על בשרנו. הגענו למסעדה, התיישבנו באזור יחסית נוח לישיבה (למרות שאני פחות אוהבת שמחברים שני שולחנות עגולים קטנים כדי ש-4 אנשים יוכלו לשבת יחד), המסעדה עצמה יפה (השירותים מוזרים), לא ניתן לומר אחרת, אבל בנקודה הזאת זה נגמר.
הסתכלנו על התפריט, מנות הדגים היו דומות מאוד לאחות הכביכול תאומה, מסעדת מארי שבנתניה (אהובת ליבי ללא ספק). אז הלכנו על כיוון קצת אחר כדי לראות מה יש למסעדה להציע מלבד המנות שאנחנו כבר מכירים.
הזמנו כמה מנות ויצאנו לדרך. בדרך הזאת שיצאנו אליה גילינו שגם השירות לא משהו. המלצרית הייתה חמודה, אין תלונות, אבל השתייה הגיעה אחרי האוכל, המנות שלנו הגיעו לפני המנות של החברים שחלקו איתנו את הערב, האוכל באופן כללי התעכב מאוד (מאוד מאוד) בהגעתו לשולחן, ועל הטעם שלו אני כמובן ארחיב בלי לחסוך במילה.
התחלנו עם הקובנה (38 ₪), שהגיעה עם שלושה מטבלים של סוכריות שום, סחוג הבית ו״יוגורט״ דואה. הקובנה הייתה טובה ורכה עם טעמים שאהבתי, אבל המטבלים היו ללא טעם וללא רצון להשתלב בצורה נעימה מספיק עם הקובנה. מה הבעיה עם טחינה? או רסק עגבניות? (תימן סטייל) או כל מטבל קז׳ואל אחר כשאתם לא יודעים מה יעבוד לכם עם פחמימה שעשויה טוב? #yammmmm
סלט פופה (54 ₪), עם לאליק, קיסר, אנדיב, כרוב לבן, עדשים שחורות, בורגול, חמוציות, גפרורי שקדים, בצל ירוק, טוסט זעתר, וויניגרט דבש ונענע יבשה. סלט סביר, אכיל, שיכול לסדר את הרעב. אבל לא מענג, לא "וואו נגנבתי", ולא משהו שמצדיק מסעדה שמנסה להגדיר את עצמה כאיכותית או כמסעדת שף. יותר בכיוון של בית קפה שכונתי. #yammmmm
שקדי עגל (104 ₪), עם קרם שורשים, סוכריות בטטה, ציר שאלוט, פרוסות שקדים, שקדי עגל בתנור, ירוקים ושום מקורמל. המנה היחידה שנתנה אור בתפריט. לא בטוחה אם זה כי היא עם איכות שונה מכל השאר או כי אני פשוט אוהבת שקדי עגל. אבל השילוב של השקדים יחד עם הקרם שהגיע חמים והסוכריות שהיו רכות מאוד, וכללו טעמי בטטה שאני אוהבת, גרמו לי לסיים את המנה וסוף סוף לאכול גם בשביל ההנאה ולא כי אני חייבת לשרוד. #yammmmm
עברנו לעיקריות, עם פטוצ׳יני פופה (67 ₪), פסטה עם מיקס פטריות, זרעי מגי, חמאת כמהין, בייבי זוקיני, שמן עשבים, קראמבל אגוזים ו״גבינת״ עיזים. רק רוצה להבין למה? למה היא קיימת בתפריט? למה בכוח להפוך אותה לכשרה עם מרכיבים ותחליפים, כמו הגבינה, שהיו כל כך בעייתיים? למה להכין אותה בצורה כל כך לא טעימה? ולמה הסתבכתם? פשוט מנה לא טעימה, עם המון כשלים. #yammmmm
והנה אנחנו מגיעים לגולת הכותרת של הארוחה, מנה של ריזוטו מוסר ים (157 ₪), עם ריזוטו, בויאבז זעפרן, פילה מוסר ים, קרוסטיני רוי ושקדים. הריזוטו היה נראה בכלל כמו פתיתים, והטעם עצמו של המנה היה על גבול המוכן לפני חודש, לא הבנתי למה להתעלל בי ככה, הרי אני כל כך אוהבת ריזוטו ואתם מביאים לי פתיתים בטעמי זעפרן חזקים שאין לכם מושג איך להכין בצורה איכותית. אחרי כף, גג שתיים, זה הוכרע, המנה חזרה למטבח, המקום שלה לא היה על השולחן שלנו. אני, יובל נחום, החזרתי מנה. #yammmmm
פה סיימנו את הארוחה, לא היה עוד צורך לטעום דבר נוסף, הרגשנו שחבל על הקלוריות שלנו, שחבל על הזמן שבו נחכה למנות נוספות ועל הכסף שלנו. היה צריך איכשהו להציל את הערב האבוד הזה, אז בחרנו ללכת, ולצערי גם לעולם לא נחזור.
מדובר ב#yammmmm