שכונת נווה שאנן נמצאת בדרום תל אביב, באזור שכנראה עברתם לידו עם הרכב בשעות הערב פעמים רבות, אבל הבנתם שלעצור שם זאת ממש לא אופציה. אני איתכם, בשעות הערב זאת יכולה להיות בעיה, אבל להגיע בשעות הצהריים בשישי או בשבת כדי להנות מקולינריה אסייאתית אותנטית זה מחייב.
אני הגעתי לאזור בשבת בצהריים, עם אותן דעות קדומות וחששות, אבל הייתי בחברה טובה וביקרתי צעד צעד במקומות שמאוד נהנתי מהם. בנחיתה הראשונה נחשפים מהר מאוד לאווירה אחרת, לתרבות שהתפתחה והחלה להתקיים פה כבר שנים אחורה. תרבויות אסיאתיות מגוונות התמקמו באזור והחלו לממש את הצרכים באמצעות מגוון בתי עסק קולינריים אותנטיים שמבשלים בעיקר לדרי האזור.
התדהמה שהתקבלה בהיותי תיירת בשכונה בתל אביב, עיר שכולנו מכירים, הובילה אותי להבנה שהאזור יכל להפוך לממוסד ותיירותי, כפי שקורה ברחבי העולם עם צ'יינה טאון בערים הגדולות. אבל נכון להיום אין ניכוס והשקעה בכל התרבות הענפה שמתקיימת בו.
בשנתיים האחרונות ישנה מגמה חדשה של הופעת בניינים חדשים וזוגות צעירים שמשתקעים באזור שמובילים למעבר של האוכלוסיה לפריפריה ולפתיחתן של מסעדות אסיאתיות במקומות חדשים, כמו בפרדס חנה.
קיים מגוון רב של תרבויות, פיליפינים, נפאלים, סינים, אפריקאים, רומנים ובעקבות המלחמה מתחילה לגדול גם האוכלוסיה ההודית, שמחליפה במקומות רבים את התאילנדים שחזרו למולדתם. האזור כולו נוצר מסיבות כלכליות ולכן יש כל הזמן תנועה, בהתאם למצב המשתנה במדינה. כשהמחירים גם הם בהתאם לאוכלוסייה, נמוכים מאוד.
אמנם אני אשתף בעיקר את הקולינריה האסיאתית, אבל קיימות גם השפעות אפריקאיות מטורפות מלבד האסיאתיות. לדוגמה, מטבח סודני שדומה מאוד למטבח המצרי, עם מרק מלוחיה ומרק שעועית, מטבח אריתראי שדומה למטבח האתיופי, אבל בגרסתו הבשרית, ואפשר לראות גם השפעות גרמניות, ספרדיות וצרפתיות על המטבחים האסיאתיים, לאור הגעתם של תושבי המקום ממדינות שנכבשו על ידי האימפריות בעבר.
את השפע, ההמולה והסירים של כל עסק קולינרי תוכלו למצוא בעיקר בימי שישי. אנחנו היינו בשבת ואלו המקומות שהגענו אליהם.
התחלנו עם מסעדה סינית בשם באו באנס, שנפתחה במקור ע״י זוג סינים מבוגרים ומעט מנות בתפריט. אבל לפני 5 שנים הזוג טס חזרה לסין ומכר את המסעדה ל-3 נשים פיליפיניות. הטבחים נשארו סינים, אז גם התפריט נשאר סיני.
הזמנו באו (לחמניית שמרים מאודה) רכה ועננית במילוי בשר בקר ורוטב חמצמץ (10 ₪), שעועית שתובלה במלא שום, והגיעה במרקם נגיס, טעימה מאוד והרגישה ממש כמו חטיף (50 ₪), דמפלינגס עוף, מרק של 20 כיסוני בשר חלומיים (45 ₪) וטופו ברוטב סצ׳ואן ובשר טחון (50 ₪), כל המנות היו טעימות מאוד והמנה הזאת המשיכה את הקו, היא הייתה ממכרת וטעימה בטירוף והכל הרגיש כל כך אותנטי והזכיר לי אוכל שתקופה ארוכה לא אכלתי.
המשכנו ליעד הבא, ובדרך ניתן היה להבחין שהחלבון שנמכר בחנויות בשכונה מאוד מתאים את עצמו לאוכלוסיה ומגיע בצורה שונה לעומת מעדניות או חנויות דגים אחרות ברחבי ישראל. אם זה בחנויות הדגים בהן מוצגים לראווה מגוון מהים, שרימפסים בכמויות בתוך ארגזים, סרטנים חיים קשורים ודגים מופשרים מכל צד. בקצביה נוכל למצוא את הנתחים הרגילים שכולנו מכירים, אבל גם חלקי חלבון שאולי נפוצים יותר לאכילה בתרבויות אסיאתיות, כמו רגלי תרנגולות, קיבה ועוד.
המסעדה הבאה הייתה אל מאנו, מסעדה ובה שני מטבחים, ויאטנמי ופיליפיני, כשבערב המקום הופך גם לבר קריוקי. היא שייכת לאן, בת להורים ויאטנמים שנולדה בישראל. לאחר מלחמת ויאטנם הוריה היגרו לארץ על אונייה שהגיעה לים התיכון ובה כ-100 ויאטנמים שאף מדינה לא הסכימה לקבל, ורק בגין בזמנו הכניס אותם כאזרחים מן המניין. הם גם היו אלו שפתחו את כל המסעדות הסיניות של שנות ה-80.
בגיל צעיר מאוד אן הכירה את ג׳ון, פיליפיני שגם הוא נולד בארץ, הם התחתנו ופתחו את המסעדה, כשהם מבשלים את המנות עליהן גדלו. אן מבשלת את המנות הויאטנמיות וג׳ון על הרפרטואר הפיליפיני. התחלנו את הארוחה עם אגרול עוף ויאטנמי, עטוף בדף אורז יחד עם רצועות מלפפון שהיה מושלם (40 ₪), וון טון צ׳יקן מטוגן ורוטב צ׳ילי שהיה נשנוש טעים (40 ₪) ובאם בו נאם בו, אטריות בקר עם פיש סוס, חומץ צ׳ילי, סוכר דקלים ונבטים, מנה נחמדה, אבל הבקר היה מעט קשוח (65 ₪).
שימו לב לדבר נחמד נוסף שקורה במסעדה הזאת, אתם יכולים להגיע 4 אנשים (ומעלה) להוט פוט וגריל ויאטנמי, ארוחה משפחתית שמתבססת על ציר וגריל המונחים במרכז השולחן וסביבו מרכיבים שונים כמו בשר פרוס, ירקות, פטריות, כיסונים, דגים, אטריות ועוד, שהסועדים בשולחן מבשלים (כמו עצומה של אוכל ב-160/170₪ לאדם).
המשכנו אל עבר היעד הבא ולאורך הדרך יכולנו לשים לב למילה "גורקה". בכל האזור יש שפע של תרבות נפאלית, גם החנויות וגם המסעדות בחלקן מזדהות עם המילה. מסתבר שהיא מתייחסת למספר שבטים בהרי ההימלאיה שבנפאל, שרבים מהם גויסו לצבא הבריטי. הסימן שמופיע מעל הגורקה הוא סכין הנקראת ״קוקרי״ שמהווה סמל של מרבית גדודי הגורקה.
המסעדה השלישית בה ביקרנו הייתה גורקה קיטשן, מסעדה שנפתחה לפני 3 שנים במקום מסעדה פיליפינית. בשלט יש עדיין זכר למחשבה על הגשת אוכל טורקי, אבל כנראה שברגע האחרון הם התחרטו ובחרו להגיש רק מנות מהמטבח ההודי והמטבח הנפאלי, אני בעד.
הזמנו כמה מנות מהתפריט הרחב, סמוסה טעימה אבל טעמתי טובות יותר (25 ₪), כיסוני מומו נפאלים מאודים ממולאים בעוף עם רוטב חריף קיצוני שחובה לנסות (35 ₪), צ׳יקן קולצ׳ה, נאן ממולא בעוף, טעים בטירוף (25 ₪), וקארי קורמה עם חלב קוקוס שהיה נהדר כמו כל התבשילים ההודיים שאני מאוד אוהבת (55 ₪).
מקום נפאלי נוסף שנראה לי שתשמחו להגיע אליו הוא Napali Pasal. השמועה אומרת שיש שם כיסוני מומו מטריפים. בשבת הם היו סגורים.
המשכנו לתחנה האחרונה, אבל בדרך ראינו אינסוף דוכנים מחוץ לחנויות הרחוב שמכינים בהם Halu Halo (בתרגום קליל - המשמעות היא לערבב ביחד), מדובר בקינוח פיליפיני של חלב קפוא כתוש, עם ריבת חלב, פלאן, גלידת בטטה סגולה, שעועית, קוקוס צעיר, ג׳לי, חתיכות אננס (בכל דוכן התוספות יכולות להיות שונות), מערבבים את הכל יחד וקיבלתם אחלה קינוח מרענן לקראת החודשים הקרובים. גם דוכני ממתקים סיניים יחכו לכם בשפע, תעצרו ותנסו, המחירים הם לא פקטור, מדובר בשקלים בודדים.
התחנה האחרונה הייתה התחנה המרכזית בתל אביב, שם חיכה לנו שוק אסיאתי מטורף, שהרגיש ממש כמו חנות ממתקים. פעם התחנה הייתה מקום למקדונלד׳ס או לאיסוף החיילים שלי לבסיס, אבל מאז התפתחה פה תרבות שלמה שלא הכרתי.
אפשר למצוא בו הכל מהכל, לדוגמה עלי בננה לאידוי, קאסבה לטפיוקה, שעועית תאילנדית, כרוב סיני לקימצ׳י, ערכה להכנת מרק טום יאם, דפים לגיוזה, מוצרים הודים קפואים, מוצ׳י, סוגי מיסו, אזור מקסיקני עם מוצרי פלפלים ותירס, ביצים מוחמצות כבושות במלח, משקאות מגניבים בטירוף, חצילים עגולים ועוד ועוד.
ממליצה לכם לעלות גם חצי קומה למעלה, שם תמצאו דוכנים עם סירים של תבשילים אסיאתיים וקופסאות ממתקים פיליפיניים, ביניהם אגרול ממולא בננה בשם "טורון", ששוחה בקרמל טעימי, 5 ₪ של יאמ.
מכירים מקומות נוספים שחובה לבקר בהם בשכונת נווה שאנן? מוזמנים לכתוב ולשתף.