קולינריה בחדרה

יצאתי לסיבוב קולינרי בחדרה. אני גרה בעיר רוב שנות חיי, וזאת הפעם הראשונה שיצאתי להסתובב בה כשאני ממוקדת לנסות ולבנות יום קולינרי מסחרר. בסיבוב הזה הגעתי למקומות שמאוד התחברו לי לתמהיל האוכלוסיות שפגשתי גם בתור ילדה, עם מגוון תרבויות, עם קיבוץ גלויות של עליות שהגיעו לאורך השנים ויצרו כור היתוך ייחודי.

ביקרתי בכמה פנינות מרגשות, וגם בכאלו שהעשייה בהם טעימה מאוד ושווים שנזכיר אותם כך שתוכלו לבקר בהם גם אתם. יש עוד המון תחנות שהייתי יכולה להכניס כשמדברים על קולינריה חדרתית, אבל אם אתם במוד של יום אחד בעיר שכולו קולינריה טעימה ומגוונת, אפשר להתחיל מהתחנות הללו ולהגביר.

התחנה הראשונה הייתה אצל טניה. בתמונה תוכלו לראות את טניה, היום בת 75. לפני שעלתה לארץ היא הייתה מהנדסת בצקים עם תואר שני, שכל חיה התעסקה בבצקים ברוסיה. היא עלתה לארץ לפני 30 שנה בתהליך עלייה מורכב מאוד, כשארבעת ילדיה בגילאי העשרה. כשהיא הגיעה מתפקיד בכיר ברוסיה לשטיפת רצפות בארץ, כדי שתוכל להמשיך לכלכל את הבית.

בשנת 2003 (לפני יותר מ-20 שנה) היא מחליטה לנסות כיוון נוסף להכניס דרכו כסף למשפחה, והיא מתחילה למכור אוכל קווקזי במערך מחתרתי מהבית. כשהפעילות גדלה היא שוכרת מקום בגודל 30 מ״ר ליד הבית, בו הכינה כמה מוצרים קבועים ומכרה.

אחרי שנתיים וחצי הבניין בו פתחה היה מיועד להריסה לטובת בנייה מחודשת, היא התקשרה לבניה, שניהם בתפקידים בכירים בתעשייה, וביקשה את עזרתם ברכישת המקום בו היא פועלת היום. כך לאט לאט החלה באופן רשמי להתפתח הפעילות כולה. אבל לפני 6 שנים, הגיע צו סגירה של משרד הבריאות, שלב שבו היו צריכים לחשוב איך ממשיכים. אחרי שנה של חשיבה הם החליטו לפתוח מפעל והפכו לחברה משפחתית של ממש (טניה האמא, בנה מרק שמנהל את כל האופרציה ואח נוסף שמתפקד כשותף לא פעיל).

למרות שהם כבר מעצמה בתחום, הם עדיין מצליחים לשמר את האיכות שלהם כך שכל המוצרים יהיו ללא תוספי תזונה, ללא חומרים משמרים, שימוש בביצה אמיתית שמסבכת להם את הייצור עם חדר ייעודי לשבירת ביצה, עם קמח משקית של ק״ג ולא שקית גדולה שהיא לחה יותר. 90% מהמוצרים בעבודת יד (הם מכינים את הצמה שסוגרת כל ממולא וכיסון בעבודת יד), ורק 10% מהמוצרים נמכרים בעבודת מכונה, בעיקר כדי לעבוד עם חברות גדולות בתעשייה הישראלית.

היום הם מפיצים את המוצרים שלהם בפריסה ארצית הנקודה הכי דרומית באשקלון, מכירה בבית בוכרי שמוכר את כל הסחורה, קפואה ומטוגנת, ואותה נקודה בצפון בחיפה, במקום שנקרא בית האוכל.

מה אוכלים? אוכל טעים מאוד, עשוי לתפארת, מוקפד שאין לתאר, בשרי בעיקר וכשר. תוכלו למצוא ממולאים במילויים ועטיפות שונים (כרוב, עלי גפן, פלפלים, מפרום, מוסקה, חצילים ועוד), דושפרה קווקזי (מבושל, מטוגן), בלינצ׳ס בשר הנעשה בעבודת יד על מחבת, עם בשר ובצל שעברו בישול, מגיע גם הוא עם אופציה של מילויים שונים, צ׳בורק, סמסה (סמבוסק) צ׳וטו (עיגול בצק חלומי) ועוד מגוון מטורף, בשישי יש גם אושפלו, בקיצור זאת חגיגה רצינית.

אצל טניה, הנשיא 72, א׳-ה׳ 08:00-20:00, ו׳ 08:00-16:00.

התחנה הבאה הייתה במסעדת אופרה. מסעדה תימנית שפתחה רחל יעקובי בשנת 1974. הסיפור של רחל התחיל עם העלייה מתימן עם הוריה כשהיא בת שנה בלבד. הם התמקמו במקור בכרם התימנים ובגיל 6 עברה לחדרה, לגור עם משפחתו של אביה. מדובר באישה מעוררת השראה שחוותה אירועים מורכבים לאורך השנים, כאשר בתה נפטרה בגיל 8 ועוד כמה בני משפחה, כשבאותה תקופה היא עובדת במפעל אריזה מחכה שיקרה משהו בחייה שיתן לה תקווה.

יום אחד היא וגיסה עברו ליד המקום בו שוכנת היום המסעדה, מסעדה בשם אופרה שמוכרת עוגות. הוא אמר לה לקחת את המקום, והיא באמת החלה להפעיל אותו. זה קורה בתקופה שמקום של תימנים פחות מושך את הקהל, אבל יום אחד חברים של ילדיה ביקשו מלוואח, היא הכינה, נכנס לקוח, שאל מה היא הכינה, היא אמרה לו שיבוא למחרת והיא תכין לו גם. הוא בא למחרת, היא הכינה כמות ופתאום זה תפס והיה תור מטורף למלוואח של רחל. היא החלה להכניס מנות נוספות ועם הביקוש שגדל כל המשפחה נכנסה לעבוד במקום.

כשהיא פתחה את המקום מאכלים כמו מלוואח, ג'חנון ומרק תימני לא היו מוכרים ונפוצים, היא הייתה מהראשונים שהביאו אותם לפרונט ולכל בית בישראל. היום היא בת 93, נמצאת במסעדה יום יום, בבית השני שלה, וממשיכה לפקח על הכל. המשפחה הקימה גם מפעל המשווק את מוצרי אופרה תחת המותג "שלושת האופים" (רחל ושני בניה) ברחבי הארץ והעולם.

מה אוכלים? אוכל תימני מסעיר, עמוק, טעים, כזה שצריך לנסוע בשבילו במיוחד מכל עיר במדינה. תוכלו למצוא מנות תימניות אותנטיות, כמו מלוואח וג׳חנון, מרקים בשריים ואוכל ביתי על כל סוגיו. טעמנו 3 מרקים, כולם נהדרים, אהבתי במיוחד את המרק בקר, נשנשנו גם מלוואח עם רסק חריף, טבילה חלומית של פיתה תימנית במרק, עוד יותר אם מוסיפים חילבה.

גם הלחוח הטעים במדינה הוא חלק בלתי נפרד מהתפריט, עם רכות ואוויריות בלתי נתפסת ובועות שסופגות לתוכן את טעמי המרק לכדי ביס מושלם, ולכן שימו לב שאתם נותנים טעימה של לחוח ומרק יחד, ביס לא סביר.

אופרה, הנשיא 61, א׳-ד׳ 08:30-22:00, ה' 08:00-22:00, ו׳ 08:00-15:00.

התחנה הבאה הייתה הסביח של הסומך. מקום שפעיל כבר עשור ומפעילים אותו שני אחים, האחים סומך, מאור ואליאב. הם עברו ילדות פשוטה, הגיעו מהשכונה, ללא בגרות, עברו מגוון תחנות כדי למצוא מה בוער בהם. הם זוכרים יום אחד בו בתור ילדים מאור מצא את עצמו יושב על דלי טחינה במטבח ואיתו אליאב, הם שאלו את עצמם אם הם היו פותחים עסק בחדרה מה היו פותחים, מאור ישר אמר סביח, כי אין באיזור וכבר אז הבין את הפוטנציאל.

עבר הזמן, ובשנת 2015, מגיע אל מאור חלום שמשנה את חייו, הוא חולם שרב מוכר מגיע אליו בחלום מדבר איתו ובסוף גם שואל ״נו מה, יש לך פלאפל?״ הוא קם, ומכאן הדרך גם מתחילה. בגיל 24 הוא פותח פלאפל סביח והוא קורא לו ״הסביח של הסומך״.

כשפתח, מאור לא ידע להכין חצילים ולא לתבל פלאפל, לא היה לו שום מתכון הוא פשוט התחיל לנסות עד שנתפס על מתכון, ואיתו רץ. העסק נפתח בתקופה פחות זוהרת בחייו מבחינה כלכלית, אז הוא החליט לדבר עם אלוהים, להודות לו על פתיחת העסק ובמקום לקרוא למקום הסביח של סומך (בהתאם לשם המשפחה), הוא מחליט להוסיף את הה', השם של אדוני לברכה והצלחה (בתמונה האח אליאב שהצטרף אחרי שנתיים). הסלוגן שלהם גם ממש חמוד… ״אל תאכל תסביך תאכל סביח״.

המנה שאני תמיד מזמינה אצלם וגם אכלנו הפעם היא מנת התסביח. שילוב של כדורי פלאפל וסביח, עם חצילים, ביצה, עמבה, חריף טחינה, ירוקים ומלא דברים טובים.

הסביח של הסומך, הרברט סמואל 76, א׳-ה׳ 09:00-19:00.

המשכנו לתחנה שהרבה זמן רציתי לנסות, מסעדת SAVA (מלכת שבא באמהרית). מסעדה שנפתחה לפני שנה על ידי מימי טדסה. מימי אהבה לבשל מאז שהיא זוכרת את עצמה, היא למדה בישול ב"דן גורמה" אך לאחר סיום הלימודים כשהיא עם ילד קטן, השאירה את התעודה במגירה ועברה לעבוד בשיווק. בתקופת הקורונה היא החליטה על שינוי, חזרה לגור עם הוריה בחדרה כדי להגשים את החלום ולפתוח קייטרינג לאירועים. האירוע הראשון היה אירוע בופה בחתונה עם 300 מוזמנים, היא עמדה באתגר ומאז הקייטרינג פועל ומימי מספקת שירותים למגוון אירועים.

4 חודשים לפני פרוץ המלחמה היא החליטה לפתוח את המסעדה ולהכיר לקהל הרחב את האוכל האתיופי וגם לפגוש את הקהל שלה.

מה אוכלים? אוכל אתיופי שמימי מנגישה לחך הישראלי, הרוב טבעוני וצמחוני. אנחנו נהננו ממגש גדול עם אינג׳רה, סלק, שירו חומוס טחון מתובל עם פטריות (מימי שיתפה שבהשראת השף אלעזר טמנו), תבשילים, נתחי בשר ברוטב (מגיע גם עם טופו), וכל המגש המכובד והטעים הזה בעלות של 60₪.

מסעדת SAVA, רמב"ם 29, א׳-ה׳ 12:30-20:30, ו׳ 11:00-16:00.

סיימנו את הסיבוב במסעדת בריסקט (כתבתי עליה פוסט שלם) אבל זאת הזדמנות להרחיב עוד קצת. זאת מסעדה של אוהד, שנפתחה לפני 8 שנים, ומתמחה בבשרים מעושנים. אוהד החליט לפתוח אותה אחרי 20 שנה בתחום האוכל כשהוא מזהה מגמה מעניינת של כניסת בשרים מעושנים כטרנד קולינרי. המקום מעוצב ממש כמו דיינר אמריקאי, עם אווירה קלילה ונעימה. במסעדה מעשנה המיובאת מארה"ב, ואת הבשר מעשנים עם עצי פקאן, בעישון איטי לאורך 10-14 שעות, תלוי בסוג הנתח וגודלו.

מה אוכלים? בשר איכותי, מגוון, טעים מאוד, רך, נמס ונהדר, נתחים של אסאדו, בריסקט, צלעות בקר, צ׳וריסו, חזה אווז, עוף וטלה, גם הכריכים מעולים ואני ממש ממליצה לשלב בארוחה כריך עם פלטת בשרים מעושנים (הכל בהרחבה בביקורת).

באזור הראשונות בתפריט תוכלו למצוא גם את הביף ג׳רקי, שבתחילת המלחמה הם היו מכינים עבור החיילים, כך שיהיה להם חלבון לנשנש שהוא זמין וטעים ומאז הייצור הפך המוני ונשאר חלק מהפק״ל.

מסעדת בריסקט, כביש 4, א׳ 12:00-16:00, ב'-ה׳ 12:00-22:00, ו׳ 11:00-14:30.

יום מאוד מרגש, מרשים, מעורר השראה, טעים כל כך, עשייה קולינרית שבעיקרה ניצבות נשים חזקות שמנהלות אימפריות של שנים, ולצידן גם בתי אוכל חדשניים שנותנים נפח נוסף לעיר. כפי שכבר אמרתי, רבים העסקים שיכלו להיכנס לסקירה הזאת, אבל זאת טעימה התחלתית עבורכם.

רוצים בכל זאת להמליץ על מקומות נוספים שלא כללתי בכתבה? מוזמנים להגיב בתחתית הפוסט.

יכולים גם להאזין לפרק המלא בפודקאסט בו הזכרנו מקומות רבים נוספים ששווה לבקר בהם >>